כבוד מלכים וכבודם של מנהיגי ציבור
הרב יהודה זולדן
ברכות יט ע"ב
"אמר רבי אלעזר בר' צדוק: מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל. ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו, אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם" (ברכות יט ע"ב).
יישום נוסף מסופר בירושלמי (ברכות ג, א):
"אמר ר' ינאי: מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק דיוקלטיינוס מלכא להכא, חמון לר' חייא בר אבא מיפסע על קיבריה דצור בגין מיחמיניה. ר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן: מצוה לראות גדולי מלכות, לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות".
בהוראות הכבוד המוטלות על היחיד או הציבור, ישנן מצבים בהם מותר לעבור על איסורי תורה או איסורי דרבנן, על מנת לכבד מלך.
ישנן הוראות כבוד שמתחילות כבר בשלב מינויו, כמו האיסור למנות מלך שיזלזלו בו (קידושין פב ע"א).
אסור לקללו ולחרפו במשך כל ימי כהונתו (סנהדרין כ ע"ב).
יש לברך בשעה שרואים את המלך "שחלק מכבודו ליראיו / לבשר ודם" (ברכות נח ע"א).
יש לנהוג כבוד ביחס לרכושו האישי, ולגופו, בחייו ולאחר מותו. בחייו: "מלך אין רוכבים על סוסו ואין יושבים על כסאו ואין משתמשים בשרביטו ואין רואים אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ" (ספרי דברים, קנז). לאחר מות המלך, יש להמשיך לנהוג כבוד בחפציו. אין להשתמש בהם ומותר אף לעבור על איסורי תורה (כמו איסור בל תשחית, או איסור צער בעלי חיים) על מנת לכבדו. "עוקרין על המלכים…שורפין על המלכים… מה הן שורפין עליהן? מיטתן וכלי תשמישן" (תוספתא סנהדרין ד, ג). במותו, מתאבלים בצורה שונה מאשר על אדם רגיל. חולצים כתף, מושיבים ישיבה על קברו, מניחים ס"ת על מיטתו (בבא קמא טז ע"ב-יז ע"א).
הלכות אלו נוהגות במלך שנמשח בשמן, וכשחלים עליו כל החובות המוטלות על מלך (לכתוב ספר תורה נוסף, איסור להרבות כסף וזהב, ועוד).
המנהיגות כיום היא איננה מלוכנית, אך יש ללמוד ממכלול הלכות אלו על היחס הראוי והנכון שיש לתת למי שנושאים בעול ההנהגה הציבורית. מותר לחלוק ולא להסכים, מותר למחות ולהפגין, אך בכבוד ובדרך ארץ ולא באופן פוגע ומעליב.
