"ואספת דגנך", ותורה מה תהא עליה?
הרב יהודה זולדן
ברכות לה ע"ב
"ואספת דגנך" (דברים יא, יד), למול "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א, ח). ר' ישמעאל הסביר: "הנהג בהן מנהג דרך ארץ". רבי שמעון בן יוחי אמר: "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים... ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן... ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן". ההכרעה: "אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן".
החתם סופר (סוכה לה ע"א) הסביר שרבי ישמעאל אמר דבריו "בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין, שהעבודה בקרקע גופה מצווה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים... וכאלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה? הכא נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר אפילו שארי אומנויות שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצווה. אבל כשאנו מפוזרים בעוונותינו הרבים בין אומות העולם וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן, מודה ר' ישמעאל לרשב"י".
אך קשה לקבל שרשב"י שחי בארץ ישראל הורה על הנהגת בני חוץ לארץ.
הראי"ה קוק (אורות עמ' מז) כתב בכיוון דומה ובדבריו אמירה עקרונית אודות הערך של בנין הארץ מהבחינה התורנית. לפיו, רשב"י ור' ישמעאל התייחסו שניהם לנעשה בארץ ישראל, אך בתקופות ובמצבים שונים. רשב"י אמר את דבריו בשעה שהארץ היתה חרבה, כשגויים הם אלה ששולטים בה. במצב כזה בו קשה לממש את מצוות יישוב הארץ בבניינה ובפיתוחה, או אז יש בודדים שרשאים לפרוש מהעיסוק מחיי שעה - בנייה ותשתית חומרית, ולעסוק אך ורק בחיי עולם כדוגמת רשב"י ור' אלעזר בנו. "אבל כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסידורים המדיניים והחברתיים נעשה חלק מתכנית פעלי הכלל, הרי הם הם גופי תורה, וכל מה שיתרחבו הגורמים המעשיים ויתבססו יותר, יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים", ולזה התכוון ר' ישמעאל "הנהג בהם דרך ארץ".
