קוצצין אילנות ובונים כבישים
הרב יהודה זולדן
ברכות לו ע"ב
בגמרא (ברכות לו ע"ב) הובאה המשנה: "מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית?". השאלה היא מאיזה שלב בגידול הפרי נאמר הדין במשנה שאין קוצצין את האילנות בשביעית, בשל האיסור להפסיד את הפירות שגדלים עליהם, מאחר ויש בפירות קדושת שביעית. תוספות (ד"ה אין) שאל, הרי אסור ממילא לקצוץ עץ פרי, בשל איסור בל תשחית. תשובת תוספות היא שמדובר על עץ שנותן מעט פירות - פחות מקב [קב= מידת נפח, כשני ליטרים]. תירוץ נוסף, שמדובר בעץ שמחירו לעצים יקר יותר מאשר לגידול פירות. בשני המקרים הללו אין עוברים על איסור בל תשחית.
הרמב"ם (הל' מלכים ו, ח-י) האריך לכתוב על פרטי איסור בל תשחית. וכתב שהכלל הוא : "לא אסרה תורה אלא דרך השחתה" (שם ח), ולא רק בנוגע לעצים, אלא בכל דבר.
למנהיגות שלטונית מותר גם כן לכרות עצים ולהשחית, ובלבד שיש מטרה ותכלית לקציצת העצים הללו: "מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהן גשר, מותר לעבור עליו. וכן אם הרס בתים ועשה אותן דרך או חומה, מותר ליהנות בה. וכן כל כיוצא בזה - שדין המלך דין" (רמב"ם הלכות גזלה ואבדה ה, יז. ע"פ בבא קמא קיג ע"ב).
במדינת ישראל נסללו כבישים ומסילות ברזל, על מקומות שהיו שטחים חקלאיים. המדינה פיצתה כספית את בעלי השדות והמטעים, אם כי חלקם היו מעדיפים לשמר את השטח החקלאי ולוותר על הפיצויים. ארגונים שונים נאבקים לעיתים בערכאות משפטיות נגד הפקעת אדמות חקלאיות לצרכי בנייה ותעבורה.
הרב יעקב אריאל ("פיצויים על הפקעת קרקעות", שו"ת באהלה של תורה, ד סי' כ), כתב שלמדינה מותר להפקיע אדמות פרטיות לטובת צרכי הכלל. אלא שיש להבחין בנוגע לחובת הפיצוי והתשלום. כשמדובר על הפקעה לצרכי מלחמה, אז אין חובה לשלם כי ההפקעה נועדה להגן על שלום הציבור כולל על הניזק עצמו. אך כשמדובר על הפקעה אזרחית לצרכי ציבור חיוניים הרי שאז חובה לפצות ולשלם.
