לימוד תורה של גוף ונשמה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת סג ע"א
אמר רב כהנא כד הוינא בר י"ח שנין גמירנא לכולא ש"ס ולא זכינא לאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
מה יותר חשוב הגוף או הנשמה?
כאשר מתבונן האדם בעולם שבו הוא חי, הוא יכול ללכת לאחד משני הקצוות: או שיתעלם ממציאות נשמתו, ויחיה רק בהתאם למה שעיניו רואות ומה שחושיו מורים, או מאידך הוא יתעלם ממציאות גופו ויתמסר אך ורק לנשמה שבו.
אבל מסתבר ששני הקצוות אינם נכונים, מפני שהקב"ה ברא את האדם נשמה בגוף, כך שרק בשילוב שניהם הוא אכן יכול להגיע למיצוי תכליתו בעולם. מצד אחד הוא פועל בעולם ולא מתעלם ממנו, אך מצד שני הוא מחדיר בכל פרט את כוחה ונוכחותה של הנשמה.
הדברים הללו אינם אמורים רק ביחס לפעולותיו הפיזיות של האדם בעולם, אלא גם ביחס לאופן לימוד התורה שלו.
רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בספרו מאור עיניים (אגדות הש"ס, שבת) מסביר על יסוד דברי הגמרא כאן, שהתורה מורכבת משני חלקים "גופי תורה", שהן הכוונות הגלויות שבה, כפי שהן מובנות בפשט, ו"נשמתא דאורייתא", שהם הרמזים הטמונים בכל פרט שבה.
כאשר אדם לומד שלא לשמה, פירוש הדבר שהוא מזניח את אחד משני החלקים הללו, או את פשטי התורה – גופה של תורה, או את רמזיה - נשמתה.
יכול אדם מצד אחד לטעון, אין לי אלא מה שכתוב ותו לא, ואין מקום לייחס לכתוב עומק מעבר למה שגלוי, ומאידך יכול אדם גם ללכת לקיצוניות השניה, ולהתעלם לגמרי ממה שכתוב כאשר הוא שם את הדגש רק על רמזים וסודות.
שני הכיוונים הללו חוטאים לאמיתתה של תורה, שכן לימוד מושלם, נכון ואמתי, הוא רק כזה, שמשלב את שני החלקים הללו יחד, ורק באמצעות שניהם הוא יוצר את המארג השלם שנקרא "התורה הקדושה".
