מודל לוויכוח / רפי זברגר

שבת פח ע''ב - פט ע''א

הקדמה

בשלהי דף פ''ח ובתחילת דף פ''ט מציגה הגמרא מספר מימרות של רבי יהושע בן לוי העוסקות בענייני מעמד הר סיני. נתמקד באחת מהן. 
 

הנושא

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם - מה לילוד אשה בינינו?
למלאכים לא נראה כי ''ילוד אישה'' מסתובב בשמיים בינות למלאכים "שרפי מעלה". 
אמר להן: לקבל תורה בא.
הקדוש ברוך הוא ענה להם כי מטרת בואו לשמים כדי לקבל את התורה ולמוסרה לעם ישראל. 
אמרו לפניו: חמודה גנוזה, שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדונינו - מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (תהילים ח', ה').
המלאכים ''תמהים'' על הקדוש ברוך הוא. כיצד הוא ''מוריד'' את התורה מן השמים לבשר ודם. הרי התורה היא כל כך משמעותית, היא מחכה זמן רב מאוד לפני שנברא העולם, וכיצד הוא מעבירה מן השמים העליונים, לבשר ודם החומרי. טוענים הם כי אין מקומו של בשר ודם ואין תפישתו בתורה העליונה. 
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה.
הקדוש ברוך הוא ''ביקש'' ממשה לענות תשובה למלאכים. ננסה להסביר בקשה זו בהמשך. 
אמר לפניו: ריבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם.
משה רבינו, בשר ודם, חושש משרפי מעלה, אשר עלולים לשרוף אותו בעת מתן תשובותיו. 
אמר לו: אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה, שנאמר (איוב, כ''ו, ט'): מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ. 
ואמר רבי תנחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו, ועננו עליו.
הקדוש ברוך ענה לו: אמנם אתה בשר ודם, אך "תתחבר לשמים". תחזיק ב''כסא כבודו של הקדוש ברוך הוא'', וכך תהיה מוגן מפני הבל פיהם של המלאכים. 
מכאן ואילך משה מבקש מהקדוש ברוך לפרט את עשרת הדברות, ולאחר ''ציטוט'' של כל דיבר, משה פונה למלאכים ושואל אותם שאלה המוכיחה כי הם ''אינם שייכים'' למצוות התורה.
אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי, מה כתיב בה (שמות, כ', ב'): אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. אמר להן: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?
הדיבר הראשון המדבר על יציאת מצרים מתוך שעבוד מוכיח כי מלאכים לא ''חוו'' כל זאת, ולכן אינם שייכים לכך. 
שוב מה כתיב בה: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים?
גם איסור עבודה זרה שייכת רק לעם ישראל השרוי בין עובדי כוכבים אחרים. 
שוב מה כתיב בה: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות?
הדיבר העוסק במצוות שבת גם שייך רק ל''עושי מלאכה'' שהם בשר ודם ולא מלאכי מעלה.
שוב מה כתיב בה: לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹקֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. 
משא ומתן יש ביניכם?
מי יכול להיכשל בעוון שבועת שקר? רק אנשים העוסקים במשא ומתן, ולא מלאכים שוכני מעלה. 
שוב מה כתיב בה: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
אב ואם יש לכם?
כיוון שאין למלאכים אב ואם, הם כמובן אינם שייכים גם למצוות כיבוד אב ואם. 
שוב מה כתיב בה: לֹא תִּֿרְצָח, לֹא תִּֿנְאָף, לֹא תִּֿגְנֹב, לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. 
קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?
למי שלא מקנא ואין לו יצר הרע כמו המלאכים, אין קשר לאיסורים כמו רציחה, ניאוף וגניבה. 
מיד הודו לו להקב"ה שנאמר (תהלים ח', י'): ה' אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, ואילו אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם לא כתיב.
יש שני פסוקים דומים בפרק ח' שבתהילים: פסוק י' ופסוק ב'. מכך שלא נאמר: תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם בפסוק ב' כמו שנכתב בפסוק י', לומדת הגמרא כי לאחר ''דין ודברים'' זה בין משה למלאכים, הם הודו לקדוש ברוך על נתינת התורה לבני ישראל, ולמשה רבינו נציגם. 
מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים ס''ח, י''ט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן י-הּ אֱלֹקִים - בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות.
המלאכים "שינו כיוון''. מהתקפות קשות על הקדוש ברוך הוא ועל משה נציג העם היהודי, עברו להסכמה מלאה למסירת התורה לעם ישראל, ואף פייסו את משה ו''נתנו לו מתנות''. 
אף מלאך המוות מסר לו דבר שנאמר (במדבר י''ז, י''ב-י"ג): וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם. וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה - אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע:
הגמרא מסיימת ב''סוד'' גדול אשר נתן מלאך המוות למשה. מלאך המוות גילה למשה כי ניתן למנוע מוות ומגיפה בעם ע''י הקטורת. ואמנם משה השתמש בסוד זה כאשר הייתה מגיפה על העם לאחר תלונותיהם על מות קורח ועדתו. 
 

מהו המסר

• המלאכים אשר ''נאבקו'' קשות עם משה רבינו, באו לוויכוח עם דעה נחרצת לצד אחד, ויצאו ממנו עם הסכמה מוחלטת לצד שני. לא רק זאת, אלא אף הביעו אמפטיה גדולה לבר השיח, ונתנו לו מתנות יקרות ערך.
זהו מודל לחיקוי לכל וויכוח ודיון. נכונות מלאה לשמוע ולהקשיב לצד השני, ואם אמנם הדעה השנייה נראית הגיונית ונכונה, מוכנות לסגת מדעתנו הקודמת, ולקבל את הדעה הנגדית. להיהפך מבר פלוגתא רציני, לאוהב בלב ובנפש.
• בקשתו של הקדוש ברוך ממשה להשיב למלאכים על טענותיהם, היא לימוד נוסף אשר ניתן ללמוד ב"ניהול דיונים": "העברת שרביט" לאדם אחר, על מנת לתת משקל והעצמה לדברים "הנאמרים מתוך השטח".


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]