מדוע החושד בכשרים לוקה בגופו?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת צז ע"א
החושד בכשרים – לוקה בגופו.
המהר"ל מפראג מבאר שזהו חוק מחוקי הטבע, חוק שקיים בעניינים גשמיים ובעניינים רוחניים. כשם שמי שזורק אבן על קיר – אם הקיר עצמו עשוי מאבנים שאינן סופגות את המכה אז האבן הנזרקת חוזרת בחזרה ומכה את הזורק, אולם אם הקיר עשוי מטיט, שהוא חומר רך הסופג את המכה אז האבן אינה חוזרת לזורק, כך הוא גם החוק בעניין הדיבור והמחשבה – מי שחושד באדם אחר – אם אותו אדם סופג את החשד, כי הדברים הם אמיתיים אז החושד לא נפגע מכך, אולם אם זהו חשד שווא, כי מדובר באדם כשר אזי אותו חשד חוזר ופוגע בחושד.
על פי אותו עיקרון ביאר המהר"ל (גור אריה, דברים יט,יט) את עונשם של העדים הזוממים: ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו – אותה מחשבה רעה שחשבו העדים מתהפכת ופוגעת בהם ולכן מגיעה להם אותה פורענות שרצו הם לעשות לאדם הכשר שהעידו עליו. כיוצא בזה נאמר לגבי המן (אסתר ט,כה): ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ, כלומר אותה מחשבה רעה שהוא חשב על אחרים באה עליו ופגעה בו, כמו מכונית שנוסעת מהר אל קיר כדי לשבור אותו, שאם הקיר חזק התוצאה תהיה שהמכונית עצמה תישבר.
הכלל הנ"ל נאמר לגבי מחשבה שלא יצאה אל הפועל. בנוסף לכך מצאנו שגם לאחר שעשה אדם מעשה בלתי מוסרי הוא נענש בהתאם לרע שעשה, אמרו חז"ל (ב"מ קא,ב; גיטין מ,א): כאשר עשה כן יעשה לו, גמולו ישוב בראשו.
