גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רכ"א, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף קיח ע"ב
"אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון"
אמר רב יהודה אמר רב, אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר (שמות טז, כז) "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט", וכתיב בתריה (שם יז, ח) "ויבא עמלק" (קיח, ב). ומבאר ה'בית יוסף' (או"ח סימן רמב) בשם מהר"י אבוהב - דלכאורה תמוה אומרו "לא שלטה בהן אומה ולשון" בעוד שמדובר כאן כי אם בעמלק בלבד - בזה"ל: "שאם עמלק לא היה נלחם בישראל, לא היה שום עם ולשון נלחם בהם, לפי שהיו יראים מן הניסים שעשה להם במצרים ובים, אבל מאחר שבא עמלק, אע"פ ששב עמלו בראשו, עם כל זה נתן יד לפושעים לבוא להלחם עם ישראל". יסוד הדבר הוא על פי הנאמר בעמלק (דברים כה, יח): "אשר קרך בדרך", ופירש"י: "לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו העובדי כוכבים יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים".
והנה, בעיקר הלימוד מפרשת "ויבא עמלק" כתב מהרש"א בזה"ל: "ויש לדקדק בזה, דהא לא סמך כלל פרשת המן לפרשת עמלק, דפרשת מסה ומריבה (ראה שמות יז, א-ז) מפסקת בין שניהם (-בין פרשת המן, בה נאמר חילול שבת הראשון, לפרשת עמלק), שהיא אחד מעשרה נסיונות, וטפי הוה ניחא לן למימר, דמשום נסיון דמסה ומריבה בא עמלק דסמיך ליה; ועוד, דכל זה נעשה ברפידים, משא"כ מעשה שבת שנעשה כבר במדבר סין". ומתרץ: "וי"ל, אי משום נסיון דמריבה בא עמלק, א"כ בנסיון דמרה שהתלוננו ג"כ שם על המים למה לא בא עמלק, אלא על כרחך דנסיון דמי מריבה ומסה לא היה כדאי שיבא עליהם עמלק, אלא דחילול שבת דפרשת מן היה מביא עליהם עמלק, ונסיון דמסה ומריבה לא היה הפסק, כיון דנעשה ברפידים כמו מעשה עמלק".
ובפירוש הרי"ף על ה'עין יעקב' מתרץ: "ונראה שאילו שמרו שבת ראשונה לא היו דחוקים למים, כי היה הקב"ה מזמינם אל מקום נחלי מים, ועל שחטאו הרפו ידיהם ממצות ה' אשר ציום לשמור השבת, לכך לא היה מים לעדה, ומתוך כך חטאו ויקציפו על מי מריבה 'ויבא עמלק'".
ומבואר ביתר שאת בספר 'תוספת שבת' על' הל' שבת (סי' רמב, הקדמה), בהקדימו לבאר מאמרם ז"ל בפירקין (קיח, ב): "כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו", ובטעם הדבר כתב ה'בית יוסף' (שם) בשם מהר"י אבוהב: "שנותנים לו משאלות לבו כדי שיוכל למלאת חפצו מכל עונג שירצה", ומבאר הוא באופן נוסף: "על פי מה שהביא הטור סוף סי' ש"ו בשם רבינו יונה, דאע"פ דקי"ל דמותר לאדם להרהר בעסקיו בשבת, משום שנאמר 'ודבר דבר' דיבור אסור והרהור מותר, מ"מ מצוה שלא לחשוב בשבת בשום עסק כלל, ואמרו במכילתא 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך' (שמות כ, ט), שיהא דומה בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה כבר ואינך חסר כלום, ואין לך עונג גדול מזה' ע"ש, ולפ"ז י"ל דזה הוא כוונת רב במה שאמר ד'כל המענג את השבת' כו', דרצ"ל, שמענגו באופן זה שמחשב בדעתו שכל מלאכתו עשויה כבר, דזה מקרי 'עונג' כדברי רבינו יונה, לאיש כזה 'נותנים לו כל משאלות לבו', והוא מדה כנגד מדה, דכמו שהחליט במחשבתו שאין חסר כלום, כן לא יחסר לו כלום, כי שכרו אתו ופעולתו לפניו ליתן לו כל משאלות לבו לטובה, באופן שיהיה כל טוב אדוניו בידו, ולכן לא נאמר 'משאלות פיו', דגם זה הוא מדה כנגד מדה, מחשבה נגד מחשבה, וכדאי הוא לקבל שכר גדול כזה, אחר שקידש מחשבתו הטהורה לשם שמים, ופינה מחשבתו מתהפוכות הבלי הזמן המפרישים את האדם מקונו...".
וביסוד זה ממשיך לבאר המאמר שלפנינו: "אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון", ומביא את תמיהת המהרש"א, ומחזק את הקושיא על פי דברי רש"י על הפסוק ויבא עמלק: "סמך פרשה זו למקרא זה, לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים 'היש ה' בקרבנו אם אין', חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני". הרי שביאת עמלק היתה בגלל חטא מסה ומריבה, ולא בגלל שלא שמרו ישראל שבת ראשונה. "אכן לפי מה שכתבתי בסמוך אפשר לומר, דוודאי עיקר עונש מלחמת עמלק בא להם על ידי מסה ומריבה, וכפירש"י בחומש, אך מה שגרם להם לבא לידי נסיון הוא מכח מה שבאו לידי צמאון שלא היה להם מים לשתות, אבל אלו היו שומרים שבת ראשונה ככל משפטו וחוקותיו, והיו מחשבים שכל מלאכתם היא עשוי כבר ואינם חסרים כלום, בוודאי לא היו מוצאים ידיהם ורגליהם לצאת ללקוט את המן ביום השביעי, בשגם שכבר לקטו מערב שבת לחם משנה, ושמעו מפי משה רבינו ע"ה שאמר להם 'שבת לא יהיה בו', ואלו היה כן היו ראויים ממילא לקבל שכרם משלם מדה כנגד מדה, למלאות כל משאלות לבבם לטובה, וכל תאוותם יבוא להם, וממילא לא היו באים לא לידי צמאון ולא לידי נסיון, וגם עמלק לא מילא את לבו לעשות כן. אבל מאחר שנאמר 'ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט', אם כן מחשבתם ניכרת מתוך מעשיהם שלא שמרו שבתם כראוי, לחשוב - שכל מעשיהם הוא עשויה כבר, ואין חסר להם כלום, מקרה הוא שקרה להם שבאו לידי צמאון, ומזה באו לידי נסיון שאמרו 'היש ה' בקרבנו', ועל זה נענשו במלחמת עמלק כדפירש"י בחומש, וקפץ הבליעל לתוך אמבטיא של רותחין, ואף שנכווה בתוכה מכל מקום היקר אותה בפני כל האומות, ופתח להם פתח שלא יראו ולא יפחדו מהם, וכל הרוצה ללחום יבא וילחם בישראל, והוא היה גרם בנזקין שעל ידו נתגרו האומות בישראל, ושלטו גם המה בישראל".
וממשיך בדבריו: "ולפי זה, לאו מכח הסמיכות קא יליף, אלא דקושטא דמלתא נקט, שלו שמרו לא היו באים לידי כך, ומה שבאו לידי מלחמת עמלק הוא מכח מה שלא שמרו שבת ראשונה כהוגן, כדכתיב 'ויהי ביום השביעי', על ידי גלגול וסיבה נזדמן להם מלחמת עמלק, ולפי דעתי הקלה הוא פירוש נחמד מאוד, וכשר לפני חכמי יושר, וקילורין לעיני המשכילים האמיתים" (ע"ע 'מחזיק ברכה' או"ח סי' רמ"ב; 'דברים אחדים' דרוש יג).
