מי במרכז, אני או הוא? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

שבת קלג ע"ב

אבא שאול אומר: ואנוהו - הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום - אף אתה היה חנון ורחום.

מהי המטרה של הדבקות במידותיו של הקב"ה?

כאשר מתבוננים בפשט דברי הגמרא הללו, עולה לכאורה התמונה כאילו הקב"ה הוא מעין "מדריך" טוב, לכן הוא מלמד אותנו כיצד צריך להתנהג, ומכיוון שהדוגמה האישית היא מרכיב חשוב מאוד בחינוך, הוא עצמו מקיים את מה שהוא מצפה מאתנו, ואם אנחנו רוצים לדעת מהן המידות החשובות שאנחנו צריכים לאמץ לעצמנו, הרי שעלינו להתבונן מה חשוב אצלו ועל בסיס זה להתנהג גם כן.

אלא שרבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא, מעניק לדברי הגמרא הללו פירוש מהפכני (תניא – אגרת התשובה, פרק ט'), לפיו כאשר האדם לומד את דברי הגמרא באופן הראשון, המשמעות הנסתרת של הדברים היא שלמעשה האדם נמצא במרכז והקב"ה נמצא כאן כדי "לשרת" אותו ולהורות לו את הדרך כיצד להיות אדם עוד יותר טוב ממה שהיה עד עתה.

אולם, האמת היא שונה. המטרה שלשמה נברא האדם היא בכדי להיות כמה שיותר דבוק באלוקות וכמה שפחות דבוק בעצמו.

מכיוון שהאדם בעצמו איננו מסוגל לעשות זאת, הקב"ה נתן לו כלים שעל ידם הוא יהיה מסוגל להיות פחות קרוב אצל עצמו יותר קרוב אצל הקב"ה, וחלק מהכלים הללו הוא המידות הנזכרות בדברי הגמרא.

לפי הדברים הללו יוצא בעצם שאין ערך עצמי בלהיות רחום, חנון וכו', משום שהתורה איננה ספר למימוש או מיצוי עצמי, ולכן מטרתה איננה להדריך את האדם כיצד להיות יותר טוב או מוסרי.

מטרתה של התורה היא לקרב בין האדם ובין אלוקים, ואם על הדרך האדם גם נעשה אדם מוסרי וטוב יותר, הרי שהעולם הרוויח, אך לא זו המטרה.

"מה הוא רחום" – הוא נמצא במרכז, ומטרתי המרכזית היא להיות כמה שיותר קרוב אליו, ואם להיות רחום זה מה שיקרב אותי אליו, אז וודאי שאת זה אעשה.