גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רכ"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף קכז ע"ב
אודות המעשה ברבי עקיבא שהשכיר עצמו לרבי אליעזר
תנו רבנן, הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות, ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים, ערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני, אמר לו אין לי מעות, אמר לו תן לי פירות, אמר לו אין לי, תן לי קרקע, אין לי, תן לי בהמה, אין לי, תן לי כרים וכסתות, אין לי, הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש, לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו, אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו, אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות, במה חשדתני, אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן, ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני, אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים, בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני, אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא, ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני, אמרתי שמא אינן מעושרות, ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני, אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים, אמר ליה העבודה כך היה, הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי, ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות (קכז, ב).
בברייתא לא כתוב מי היה אותו בעל הבית ומי היה הפועל שנשכר אצלו, ואין אנו יודעים מכאן כי אם פרט אחד, ששם בנו של אותו בעל הבית היה הורקנוס. אולם בשו"ת רמ"ע מפאנו (סי' סג) ציין לדברי השאלתות (סי' מ), מהם מוכח שאותו בעל הבית היה רבי אליעזר בן הורקנוס [ושם בנו היה ג"כ הורקנוס (עי' סנהדרין סח, א)], והפועל שנשכר אצלו היה רבי עקיבא, וכה איתא בשאילתות: "ומעשה ברבי עקיבא בן יוסף שהיה מושכר אצל רבי אליעזר בן הורקנוס, ועשה עמו שלש שנים, כשבא ליפטר ממנו בערב יום הכפורים, אמר לו תן לי מעותיי ואלך ואפרנס את אשתי ואת בניי...". ולכאורה היה המעשה בתקופה שרבי עקיבא היה רועה אצל כלבא שבוע (עי' כתובות סב, ב), שהרי לאחר מכן כבר נשא את בתו והלך ללמוד תורה, וכבר לא היה מושכר אצל אחרים. ואכן כך מסיק שם הרמ"ע מפאנו: "ואין ספק שאירע זה בזמן שהיה עם הארץ", וכתב, דלפי זה "יש ללמוד מהאי עובדא כמה צניע ומעלי הוה גם בעת ההיא, שככה היה דן לכף זכות על כל דבר ודבר את בעל הבית".
ה'חתם סופר' הביאו ואף הוסיף עליו, וז"ל: "עיין תשו' רמ"ע מפאנו סי' ס"ג שכתב בשם שאילתות דאותו בעה"ב היה ר' אליעזר בן הורקנוס והשכיר היה ר' עקיבא כשהיה עם הארץ, וכתב: מזה יש להבין שגם כשהיה עם הארץ היה בעל מדות טובות שדן לזכות כל כך את בעה"ב. ומוסיף אני, שמזה יש ללמוד שאפילו עם הארץ בעל מדות טובות שונא חכמים, שהרי רבי עקיבא אמר סוף פרק אלו עוברין 'כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור'".
לאור הדברים הללו, שבעל הבית היה רבי אליעזר, כתב ה'חתם סופר', שבזה יתיישב מה שהרמ"ע מפאנו דן שם לגבי האמתלא האחרונה: "ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני, אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים", דלכאורה מה מועיל שהקדיש נכסיו, הרי הכרים וכסתות הוקדשו לבדק הבית, ואין הקדש בדק הבית מפקיע מידי שיעבוד, והבעל חוב יכול לפדות את ההקדש בחובו, אלא שמדרבנן צריך להוסיף דינר, כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון (עי' ערכין כג, ב). ותירץ הרמ"ע מפאנו, כי הדין שאין הקדש בדק הבית מפקיע מידי שיעבוד הוא, רק כאשר היה ההקדש לאחר שחל החיוב, אך כאן לא חל החיוב אלא עד ערב יום הכיפורים, שהרי אין שכירות משתלמת אלא לבסוף, וכיון שהקדישם קודם לא חל עליהם שיעבוד כלל, ולכן מובן האמתלא 'שמא הקדיש כל נכסיו לשמים'.
אמנם ה'חתם סופר' כתב: "ולע"ד לא קשה מידי, דודאי לא הקדיש כל נכסיו, דהא רבי אליעזר הנ"ל סבירא ליה שלהי ערכין (כח, א) דאסור להקדיש כל נכסיו, ואם עבר והקדישן אינו קדוש, אלא על כרחך לא הקדיש אלא אותן שלא היו מושכרים ביד אחרים [וכפי שאכן כך היתה אחת האמתלאות בעובדא זו], שמאותן בלאו הכי נמי לא יהנה הורקנוס בנו עד שתכלה זמן שכירתן, ואולי אז יעסוק בתורה, ואי לא עוד יקדישם, ועל כל פנים עתה לא הקדיש הכל, וממילא אין השכיר גובה מההקדש, כיון דאיכא בני חורין אחרי ככלות זמן שכירתן, ולפי זה היה צריך לכל אלו האמתלאות".
אודות קושיא זו - שלפי שיטת רבי אליעזר עצמו אסור להקדיש כל נכסיו והיאך אם כן עשה הוא עצמו כן - כתב בשו"ת 'דברי מלכיאל' (ח"א סי' קב אות ד) שדברי רבי אליעזר שאסור להקדיש כל נכסיו, נאמרו רק לענין חרמים הניתנים לכהנים, אבל לענין הקדש בדק הבית אין איסור להקדיש כל נכסיו. ולפי זה אתי שפיר כי הקדיש כל נכסיו לבדק הבית. עוד כתב לתרץ (שם אות ז), שכיון שהוא הקדיש נכסיו כדי שיעסוק הורקנוס בנו בתורה - אין בזה איסור שהרי עושה כן לצורך, וטעם האיסור להקדיש כל נכסיו הוא כעין איסור בל תשחית, וכשיש לו צורך בדבר מותר".
עוד נתקשה החת"ס - לאור ההנחה שהבעל הבית היה רבי אליעזר הגדול - במה שהיה בסופו של דבר שהתירו לו כל נדריו, ולכן שפיר היה לו מה לשלם לאותו פועל, כי התירו לו גם נדרי הקדשות שעשה, וכמו שאמר: "וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי", ואם כן תמוה הדבר, הלא רבי אליעזר ס"ל (ערכין כג, א) שאין שאלה בהקדש, ואיך התירו לו את ההקדשות שעשה. וכתב החת"ס, שלפי דעת הסוברים שדין זה שאין שאלה בהקדש נאמר רק בחרטה בלבד, אולם על ידי פתח חרטה יש שאלה בהקדש, כי נתברר שכל ההקדש היה בטעות, יש לתרץ שהתירו לו על ידי פתח חרטה, אכן, לדעת הסוברים שגם על ידי פתח חרטה אין שאלה בהקדש לא נוכל לתרץ כן, ולכן כתב שי"ל, שרבי אליעזר נדר אז כמה נדרים בבת אחת, כגון קונם בשר ויין עלי וגם שכל נכסי יהיו הקדש, וכיון שיש שאלה על הנדר של בשר ויין, ממילא הותר אף מה שנדר נכסיו להקדש, שנדר שהותר מקצתו הותר כולו (וע"ע 'העמק שאלה' על השאילתות שם).
