מאזניים נכונות / רפי זברגר

שבת קכט ע''א

הקדמה

אתמול למדנו את המשנה האחרונה במסכת, אשר מהווה בעצם ''קדימון'' לקראת הפרק הבא, ועוסקת בעיקרה במצוות מילה בשבת:
... מסעדין ומילדין את האשה בשבת.
אשה יולדת היא בגדר פיקוח נפש ולכן עושים לה כל צרכיה בשבת וכל שכן ביום טוב, ובוודאי מסייעים (מסעדין) לה ככל הניתן (בניגוד לבהמה, שם רק מסעדין ולא מיילדים).
וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת.
גם מותר להביא מיילדת מחוץ לתחום שבת. כמו כן מותר לחלל את השבת לצרכים נוספים של היולדת, כמו להדליק לה נר, אם אפשר בדרך המותרת מן התורה אך אסורה מדרבנן, ואם אין אפשרות – גם ניתן לעבור על איסורי תורה. 
וקושרין את הטיבור. רבי יוסי אומר: אף חותכין.
לגבי חבל הטבור ישנה מחלוקת האם מותר לחתוך (רבי יוסי) או לא (תנא קמא). לפי כולם מותר לקשור את חבל הטבור, כדי לא לסכן את העובר (שמא ימשוך את המעיים, כאשר יגביהו את התינוק).
וכל צרכי מילה עושין בשבת.
משפט זה מהווה קדימון לפרק הבא העוסק כולו בצורכי מילה המותרת בשבת. 
 

הנושא

נלמד מימרא אחת (מתוך שתיים) של רב יהודה בשמו של שמואל, הנוגע להלכות יולדת בשבת:
אמר רב יהודה אמר שמואל: ועושין מדורה לחיה בשבת.
מותר לדאוג לחומה של היולדת ע''י הבערת אש בשבת. יש מחלוקת הראשונים, האם רב יהודה מדבר על שבעת הימים הראשונים שלאחר הלידה, או גם בשלושים יום לאחר הלידה (בשלושים ימים מותר לדאוג לצרכיה של היולדת רק על ידי אמירה לגוי), כיוון שלצורך זה (צינה), נחשבת יולדת עדיין כמסוכנת. 
סבור מינה: לחיה – אין, לחולה – לא, בימות הגשמים – אין, בימות החמה - לא.
חכמים הבינו מדברי רב יהודה, כי היתר עשיית המדורה אינו אלא ליולדת בחורף. אבל לחולה רגיל אסור (אפילו בחורף), וליולדת אסור בקיץ. 
(ולא היא: לא שנא חיה, ולא שנא חולה, לא שנא בימות הגשמים, ולא שנא בימות החמה, מדאיתמר,) אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל, הקיז דם ונצטנן - עושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז.
מדברי רב חייא בשם שמואל, אנו למדים כי מותר לעשות מדורה גם לחולה רגיל (למשל בהקזת דם) ואפילו בקיץ (בוודאי יהיה מותר ליולדת בקיץ). וכך גם נפסק להלכה לפי רוב הפוסקים. 
לאור פסק זה, ממשיכה הגמרא במספר דוגמאות, המוכיחים כמה ''השקיעו'' בהדלקת מדורה גם ל"חולה רגיל'' בשבת. 
שמואל - צלחו ליה תכתקא דשאגא.
כיוון שלא מצאו עצים רגילים, השתמשו בעצים יקרים מאוד (עץ תדהר) כדי לחמם את שמואל לאחר הקזת דמו. 
רב יהודה - צלחו ליה פתורא דיונה.
לרב יהודה השתמשו בעץ ארז יקר, כדי לבערו ולחממו לאחר הקזת דמו. 
לרבה - צלחו ליה שרשיפא.
לאחר הקזת דם של רבה פירקו ספסל, כדי להשתמש בעציו לחימום.
ואמר ליה אביי לרבה: והא קעבר מר משום (דברים כ', י''ט): כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר 
מקשה אביי על הנהגה זו אשר עשו לרבה, מן הפסוק בפרשת שופטים, האוסר להשחית עצים (בעת מלחמה וגם בעת שלום). וכיצד אם כן, ''השחיתו'' עצים לצורך חימום שלאחר הקזת דם?
אמר ליה: בל תשחית דגופאי - עדיף לי.
רבה ענה לאביי תשובה מעניינת: אמנם יש איסור ''בל תשחית'' של עצים, אבל הסכנה שבגופי, הינה חשובה ועדיפה יותר, ולכן לא רצה להסתכן רבה, בחולי מפני הצינה העלולה לפקוד אותו לאחר הקזת דמו.  

מהו המסר

תשובה של רבה לאביי מלמדת אותנו עיקרון מאוד חשוב, של העמדת סדרי עדיפויות בחיים. ניתן לכך מספר דוגמאות:
1. דוגמא מתוך פרשתנו (מטות): בני גד, ראובן וחצי המנשה, מבקשים שלא לעבור את הירדן, יחד עם כל העם, רק עבור... צאנם ובקרם. לבסוף הם קלטו את כעסו של משה רבינו על כך, ושינו את סדרי עדיפויות.
2. יחס בין שעות הרבות שאנשים משקיעים בעבודה, לעומת ''זמן איכות'' להיות עם המשפחה.
3. אנשים עוברים על איסור תורה של הלבנת פני חבר, רק כדי לא לעבור על גזירת חכמים מסוימת.
קובע רבה: נכון, יש איסור של השחתת עצים, אך יש איסור חשוב יותר של השחתת נפש האדם. אני מעדיף לעבור על איסור השחתת עצים, ורק כדי לשמור על שלוות הנפש והגוף.
נשתדל בכל ''נקודת החלטה'' בחיים, לשים את האפשרויות ב"מאזניים נכונות", ולבצע את העדיפות הנכונה ביותר.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]