דרך חינוכית  / רפי זברגר

שבת קמט ע"א-ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה, בסוף הדף הקודם, את ההלכה הבאה:
מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן, ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה. 
מותר לעשות גורל בשבת (מפיס), כדי לחלק את מנות האוכל בשבת, אם כל המנות דומות. אך אם מנה אחת גדולה יותר מן המנות האחרות, אין לעשות הגרלה על חלוקת האוכל. נרחיב ונסביר על כך בהמשך המאמר.  

הנושא

עם בניו ועם בני ביתו אין - ועם אחר לא, מאי טעמא?
מסיקה הגמרא מלשון המשנה כי מותר לעשות הגרלה רק עם בני משפחתו ולא עם אנשים אחרים. שואלת הגמרא לפשר דין זה.
כדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: בני חבורה המקפידין זה על זה - עוברין משום מדה, ומשום משקל, ומשום מנין, ומשום לווין ופורעין ביו"ט, וכדברי (ב"ה) אף משום ריבית.
מביאה הגמרא את דברי רב יהודה בשם שמואל. רב יהודה אוסר על אנשים ''המקפידים'' אחד על השני, כך שאם מחלקין ביניהם אוכל או דברים אחרים, הם ''דואגים'' שאף אחד לא יקבל יותר מחברו. אנשים כאלו עלולים לעבור על איסורים שונים בשבת ויום טוב כמו: מדידת דברים (כדי לתת לכל אחד את חלקו), שימוש במשקל, הזכרת מנין החוב שיש אחד לשני, שימוש במינוח הלוואה (למדנו במשנה הקודמת, כי יש להשתמש בשבת ויום טוב רק בלשון שאילה ולא בלשון הלוואה), וכן לפי בית הלל האוסרים לשאול חפץ ולהחזיר אותו חפץ משום ריבית (אם ערכו יגדל, הרי שהלווה מחזיר יותר ממה שלווה), עלולים לעבור גם על איסור ריבית. לאור הלכות רב יהודה ברורה מסקנת הגמרא, כי מותר לעשות הגרלה רק בין בני משפחה, ולא עם אנשים אחרים, מחשש שיגיעו גם לעבור על האיסורים הללו. 
אי הכי, בניו ובני ביתו נמי?
מקשה מיד הגמרא שאלה מתבקשת: אם יש חשש לעבור על האיסורים המוזכרים, לכאורה יש אותו חשש גם כאשר יעשה הגרלה עם בני ביתו, ומדוע המשנה התירה לעשות גורל עם אנשי ביתו?
בניו ובני ביתו היינו טעמא, כדרב יהודה אמר רב. דאמר רב יהודה אמר רב: מותר להלוות בניו ובני ביתו ברבית - כדי להטעימן טעם רבית.
עונה הגמרא תשובה מעניינת מאוד: יש היתר מיוחד להלוות לבני ביתו בריבית, כדי לתת להם תחושה מה קורה כאשר ריבית ''אוכלת'' את כספו של הלווה. היתר זה נובע משתי סיבות: ''הסיבה החינוכית'', וכן, כיוון שהכסף בסופו של דבר נשאר במשפחה (כסף של ילדים הסמוכים על שולחן אביהם שייך לאבא).
אי הכי, מנה גדולה כנגד מנה קטנה נמי?
ממשיכה הגמרא ושואלת: אם הותר לצורך מסרים חינוכיים, מדוע הגבילה המשנה את ההיתר לעשות הגרלה רק במקרים אשר ''המנות דומות במשקלן'', ולא התירה גם במנות שונות (גדולה כנגד קטנה). הרי אותן סיבות יכולות להיות נכונות גם במקרים אלו?
אין הכי נמי, וחסורי מיחסרא והכי קתני: מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן. אפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה, מאי טעמא? כדרב יהודה אמר רב. 
מתקנת הגמרא את לשון המשנה, וגורסת כי אמנם המשנה מתירה לעשות גורל עם בני משפחה ללא הסתייגות. 
עתה, מדייקת הגמרא שלושה דיוקים בגרסה המתוקנת. דיוק ראשון: מותר לעשות הגרלה עם בני הבית גם כאשר המידות שונות. זאת לאור ההלכה שלמדנו בשם רב, המתירה לאבא להלוות לבני ביתו בריבית משום חינוך. 
עם בניו ועם בני ביתו אין - עם אחרים לא. מאי טעמא? כדרב יהודה אמר שמואל.
הדיוק השני, הוא הדיוק שלמדנו בתחילת הסוגיה: מותר לעשות הגרלה רק עם בני משפחה ולא עם אחרים, בגלל החששות שלמדנו מדברי רב יהודה בשם שמואל לעיל. 
במנה גדולה כנגד מנה קטנה, אף בחול לאחרים – אסור. מאי טעמא? משום קוביא.
הדיוק השלישי והאחרון: הכרעה גורל בין שני מנות, אחת קטנה ואחת גדולה, נאסר לא רק בשבת, אלא גם ביום חול משום ''משחק בקוביא''. זוהי דוגמא למשחקי הימורים אשר נאסרו באופן כללי, משום הדין של ''אסמכתא לא קני''. משמעות דין זה: אדם המהמר חושב בליבו כל הזמן שהוא ינצח בהימור, לכן אם הוא מפסיד, הרי שהמנצח כביכול ''גוזל'' את כספו (מדרבנן), בגלל שהמפסיד לא הקנה בלב שלם את חלקו. לכן, גם בגורל בין מנה גדולה לקטנה, הזוכה במנה הגדולה, כביכול גודל את הזוכה במנה הקטנה.  

מהו המסר

למדנו היום פרק בהלכות חינוך ילדים. למדנו כי מותר לעבור על "מראית עין של איסור", ולוא רק כדי ללמד את הילדים מהי משמעות, ומכי כוחה של עבירה. ריבית קצוצה אסורה באיסור דאורייתא, וההורים מבקשים להחדיר לליבות ילדיהם את חומרת האיסור. מעבר לאמירה כללית, שאין לעבור על איסור, דאורייתא או דרבנן, הרי שבמקרה של איסור ריבית יש קושי מאוד גדול להתגבר על היצר הדוחף מאוד לעבור על איסורים אלו. סיבות כמו ''השוק מתנהג כך'', או ''אני חייב עכשיו את כסף ההלוואה, ולא משנה כל כך אם אצטרך להחזירו בריבית'' וכדומה, עלולים לגרום לילדים לעבור על האיסור במשך חייהם לא פעם ולא פעמיים. כדי להחדיר ללבותם, עד כמה חמור האיסור, ומה יכולה לגרום הלוואה ''בריבית נושכת'', התירו חכמים להורים, לעבור על "איסור סמי דרבנן".
אנו לומדים מכאן את חשיבות הדרך החינוכית, ועד כמה חשוב להעביר מסרים ותכנים חינוכיים וערכיים לדור הבא.
כמה יש להחדיר ללב ולנשמה של הילדים, כי זו הדרך הנכונה, ויש ללכת בה בכל מחיר. לצורך כך התירו חכמים כאמור, לעבור אפילו על "מיחזי כאיסור", על מנת להגיע לאותה מטרה חינוכית נכספת.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]