גדולתה של האהבה היא במעשה

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת קנד ע"א

שני איסורים נאמרו בתורה לגבי מנוחת הבהמה בשבת ואיסור עשיית המלאכה שלה. אחד הוא מצוות עשה, שנאמר (שמות כג,יב): "למען ינוח שורך וחמורך", והשני הוא איסור לא תעשה, שנאמר (שמות כ,י): "לא תעשה כל מלאכה, אתה...ובהמתך". ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת בין הרמב"ן למגיד משנה איך להבין את שיטת הרמב"ם בעניין זה, אך הצד השווה שבהם הוא שכאשר הבהמה מוציאה משא בשבת יש בזה עבירה על איסור עשה, ואילו כאשר אדם חורש עם הבהמה יש בזה עבירה על איסור לא תעשה.

יש לשים לב לכך שיש להבחין בין מצוות עשה שבה אדם מצווה לעשות מעשה, לבין איסור הנובע ממצוות עשה (לאו הבא מכלל עשה), שכן באופן כללי כותב הרמב"ן (בפירושו לתורה, שמות כ,ח) שמעלתה של מצוות עשה, ששורשה הוא אהבת ה', גדולה יותר ממעלת השמירה על לא תעשה, ששורשה הוא יראת ה', שהרי מעלת האהבה גדולה ממעלת היראה, ולכן "עשה דוחה לא תעשה".

אכן דברי הרמב"ן הללו אמורים לגבי המעלה של קיום מצוות עשה, אולם כאן נראה שהאיסור הגדול יותר הוא האיסור לעשות מלאכה ביחד עם הבהמה, שהוא איסור לא תעשה, החמור יותר מאשר האיסור לאפשר לבהמה לשאת משא לבדה, שהוא איסור עשה בלבד (לאו הבא מכלל עשה, שאין לוקים עליו).

נמצא שקיום מעשה מצווה מתוך אהבה גדול יותר מהימנעות מעבירה מחמת יראה, ואילו הימנעות מעבירה מחמת יראה גדולה יותר מהימנעות מעבירה מחמת אהבה.