הימנעות מעיבור השנה מחמת רעב / סנהדרין יב ע"א

הרב שמואל שמעוני

דף יום-יומי, תורת הר עציון

"תנו רבנן: אין מעברין את השנה בשני רעבון...".

"תנו רבנן: אין מעברין את השנה לא בשביעית...".

התוספות (ד"ה ראויה) הבינו את הדברים כפשוטם: גם אם השנה ראויה להתעבר על האביב ועל פירות האילן, למשל, הרעב הוא סיבה חזקה דייה להימנע מעיבור. הרמב"ם (קידוש החודש ד, טז) חולק על כך:

"יראה לי שזה שאמרו חכמים אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית – שלא יעברו בהם מפני צורך הדרכים והגשרים וכיוצא בהם, אבל אם היתה השנה ראויה להתעבר מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן, מעברין לעולם בכל זמן".

אתמול ראינו שלדעת הרמב"ם יש שני מסלולים שונים של עיבור השנה: עיבור השנה מפני צרכים שונים ועיבור השנה כדי להתאימהּ למחזור השמשי, על פי סימנים מוגדרים. הרמב"ם נוטה להבין שרק עיבור מחמת צרכים יכול להידחות מחמת צורך גדול יותר, כגון התמודדות עם רעב, אך אין לוותר על ההתאמה למחזור השמשי מחמת צורך גדול (אומנם הסיפור המובא בסוגייתנו על אלישע הנביא נראה כסותר את דבריו, ועיין כסף משנה על אתר).

תפיסה ייחודית בנושא זה עולה מדברי רבנו חננאל בפירושו לסוגייתנו. נאמר בברייתא:

"אין מעברין את השנה לא משנה לחברתה ולא שלש שנים זו אחר זו. אמר רבי שמעון: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ועיבר שלש שנים זו אחר זו. אמרו לו: משם ראיה? בית דין ישבו וקבעו אחת אחת בזמנה".

רש"י פירש שאין לעבר שלוש שנים רצופות, "שאם כן משתנות השנים מתיקונם, ובא לו ניסן השלישי באמצע הקיץ". התוספות העירו שדי בעיבור שתי שנים רצופות לחולל סטייה מוגזמת במועד חג הפסח, ועל כן העדיפו את הפירוש השני המובא ברש"י: "שלא יעיינו בעיבור שלש שנים זו אחר זו בישיבה אחת, ואפילו לעברן בזמנן".

ואולם רבנו חננאל פירש שרבי עקיבא אכן עיבר שלוש שנים רצופות, אלא שבית דין ישבו בזמן מאוחר יותר וקבעו כל אחת ואחת בזמנה. והיאך ייתכן עיבור שלוש שנים ברצף? הנה הסברו של רבנו חננאל:

"שסוד העיבור בנוי לעבר בכל מחזור של י"ט שנה ז' שנים מעוברות, כדי להשוות שנת הלבנה לשנת החמה, ושלא להוסיף ושלא לגרוע על ז' שנים מעוברות. וחל להיות באותה העת י"ד למחזור – שהיא שנת עיבור – רעבון, ולא עיברוה, ושנת ט"ו היתה שביעית ושנת י"ו מוצאי שביעית ולא עיברו בהן, נמצא שלא עיברו בכל המחזור אלא גו"ח י"א, שהן ד' שנים בלבד, ולא נשארו במחזור זולתי שלש שנים, לפיכך עיברו אותן ג' שנים זו אחר זו, למלאות ז' שנים מעוברות במחזור".

רבנו חננאל מחדש שהמחזור המוכר לנו מהלוח של ימינו – מחזור של 19 שנים שמעברים 7 מהן – היה קיים גם בתקופה שקידשו את החודש על פי הראייה ועיברו על פי סימנים. מחזור זה מבטא את העיקרון הנוקשה של התאמת השנה למחזור השמשי. ההבדל בין תקופתנו ובין התקופה שבה עיברו על פי הסימנים הוא שאז החליטו על החלוקה הפנימית של המחזור לפי סימנים שונים, ואפשר היה לדחות את העיבור מחמת שיקולים אחרים, כגון רעבון ושביעית. אבל המסגרת של 19 שנים צריכה להישמר בכל מקרה, ולצורך זה אפשר לעבר גם שלוש שנים רצופות. אומנם גם בתוך מסגרת המחזור יש להימנע מסטייה גדולה מדי מן העונות (דהיינו מן המחזור השמשי), אך אין זה כלל ברזל; החובה היא שהמסגרת הכוללת של 19 שנים תשקף את המחזור השמשי.