סמיכת זקנים על פר העלם דבר / סנהדרין יג ע"ב
הרב ברוך וינטרוב
דף יום-יומי, תורת הר עציון
"סמיכת זקנים... בשלשה, דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר: בחמשה". (משנה ב ע"א)
"תנו רבנן... 'וסמכו' – שנים, 'זקני' – שנים, ואין בית דין שקול – מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן חמשה; דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: 'זקני' – שנים, ואין בית דין שקול – מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה". (יג ע"ב)
לפי הגמרא, רבי שמעון ורבי יהודה מסכימים שסמיכה על פר העלם דבר של ציבור דורשת בית דין "נוטה", כלומר שמספר החברים בו אי־זוגי. מדוע דרוש בית דין נוטה לסמיכה על פר, שלכאורה אינה אלא פעולה טכנית? נחלקו בדבר הרמ"ה והתוספות. הרמ"ה על אתר מסביר שעלול ליפול בפר מום, ואז יצטרכו לדון אם הוא כשר להקרבה. לכן דרוש בית דין נוטה, כדי להגיע להכרעה. התוספות ביבמות (קא ע"א, ד"ה ואין) הציעו תירוץ אחר: "דבכל דוכתין דבעינן ראוי לבית דין, אין בית דין שקול" – מדובר בעיקרון הנוגע לצורתו הבסיסית של בית דין (ראה עיוננו לדף ו').
ונראה שלפנינו שתי הבנות שונות בדבר מהות הסמיכה על פר העלם דבר של ציבור. לדעת הרמ"ה הסמיכה היא חלק מהקדשת הפר, ולכן תפקידם של הסומכים הוא לבחור פר מתאים ולוודא שהתהליך מתנהל כראוי. ברם תיתכן גם הבנה אחרת. כידוע, הסמיכה על קורבנות הבאים על חטא מלווה בווידוי (ראה יומא לו ע"א). פר העלם דבר של ציבור מובא על טעות של בית הדין הגדול שהביאה את רוב הציבור לחטוא. ייתכן שפר העלם דבר הוא קורבן שהסנהדרין הגדולה מביאה על חטאה, ואם כן, תפקידם של הסומכים הוא להיות בית דין שייצג את בית הדין הגדול.
ואולי חקירה זו היא שעומדת ביסוד מחלוקתם של רבי שמעון ורבי יהודה. מן הסוגיה עולה שדרשת מספר הדיינים תלויה בשאלה אם לומדים גזרה שווה מקורבן עולה. לגזרה שווה זו יש מקום אם מניחים שהסמיכה על פר העלם דבר דומה לסמיכה על שאר הקורבנות, דהיינו סמיכה שיש עימה וידוי. אך אם מדובר בהליך שונה – דין מיוחד בהקדשת פר העלם דבר של ציבור – אין מקום להשוואה לקורבנות אחרים.
לסיום נציין דיוק חשוב שדייק הגאון ר' משה סולובייצ'יק (בחידושיו על הלכות קידוש החודש) מתחילתה של הברייתא המובאת בסוגייתנו:
"תנו רבנן: 'וסמכו זקני' – יכול זקני השוק? תלמוד לומר 'עדה'. אי 'עדה' – יכול קטני עדה? תלמוד לומר 'העדה' – מיוחדין שבעדה [רש"י: סנהדרי גדולה]".
הגר"מ הסיק מכאן שההבדל בין סנהדרין קטנה לסנהדרין גדולה אינו רק במעמדם של בתי הדין אלא גם במעמד האישי של הדיינים החברים בהם. לדיין החבר בבית הדין הגדול יש מעמד אישי ייחודי, השונה ממעמדו האישי של דיין בסנהדרין קטנה, ומעמד זה קיים תמיד, גם במקום שאין כל חברי בית הדין הגדול מכונסים יחדיו. לכן רק דיינים מן הסנהדרין הגדולה יכולים לסמוך על הפר, אף על פי שבוודאי אין הם נחשבים בשעת המעשה כבית הדין הגדול, שהרי אין הם אלא שלושה או חמישה דיינים, ולא שבעים ואחד. [חידוש זה יוחס בטעות לאביו של הגר"מ, הגאון ר' חיים סולובייצ'יק, והובא בחידושי הגר"ח על הש"ס סימן מ"ו.]
