החלפת הכתב / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

מן הסוגיא שבדף כא: אנו לומדים שבראשונה היתה התורה כתובה בכתב העברי העתיק ורק בשלב מאוחר יותר בוחרים לעצמם בני ישראל את הכתב האשורי. הכתב העברי העתיק נזנח מאחוריהם ואותיות הכתב האשורי הולכות ומתקדשות, עד שכתיבת התורה נעשית מותרת רק על ידיהן.

בסוגיה שלפנינו מובאות מספר דעות של חכמים המתמודדים עם ההשלכות התיאולוגיות של סוגיית החלפת הכתב. החלפת הכתב היא עדות לניתוק הרצף של העברת התורה מסיני, התורה שלפנינו כתובה בצורה אחרת מכפי שכתבה משה רבינו ודבר זה דורש תגובה.

ר' יוסי תולה את החלפת הכתב במעין 'חלוקת עבודה' בין משה לעזרא – משה נתן את התורה ועזרא נתן את כתב התורה. רבי אומר שהתורה ניתנה בהתחלה בכתב אשורי, התקלקלה ונכתבה בכתב העברי ולבסוף חזרה למקורה ונכתבה שוב בכתב אשורי. ר' אלעזר המודעי נוקט בעמדה משונה – 'כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר "ווי העמודים", מה עמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו'. הביטוי "ווי העמודים" שבפרשת תרומה, מעיד שהאות ו"ו היתה בעלת צורת עמוד, לא צורת קשת כמו בכתב העברי העתיק. ר' אלעזר המודעי טוען שכתב התורה לא נשתנה מעולם, התורה ניתנה בכתב אשורי וכזו היא עד היום. הוא חותם את טענתו כך 'ואומר "ואל היהודים ככתבם וכלשונם", מה לשונן לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה...'

ר' אלעזר המודעי איננו מתמודד מול שינוי הכתב – הוא פשוט לא נותן לעובדות לבלבל אותו, חוסר ההתמודדות עם השאלה העיקרית שבסוגיה מעלה את החשד שמאחורי עמדתו ישנה עמדה אידיאולוגית.

ר' אלעזר המודעי היה המנהיג הדתי של מרד בן כוזיבא (139 לספירתם), בעוד בן כוזיבא עצמו היה מנהיגו החילוני, ר' אלעזר המודעי היה מתפלל בכל יום 'רבון העולמים, אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום' (ירושלמי תענית פ"ד ה"ח) ואילו בן כוזיבא היה קורא כלפי שמיא בצאתו לקרב 'לא תסעוד ולא תכסוף'(גיטין נג). אלו שתי תפיסות הפוכות, זה מבקש סעד מן השמיים וזה מבקש ניתוק.

המטבעות שטבע בן כוזיבא בתקופת המרד מוטבעות דווקא בכתב העברי העתיק. מדוע מתעקש בן כוזיבא להטביע את מטבעותיו, אותן מטבעות שכל רגשי המרי וההתנגדות למלכות הרשעה טמונים במעשה הטבעתן, דווקא בכתב הנשכח? אולי התקדשות הכתב האשורי היא הסיבה. הכתב העברי העתיק נשאר נטול תוכן, כתב 'חילוני', ובן כוזיבא רוצה להפריד בין הקודש לחול. אולי הצטרף לבחירה זו גם רצון להקנות למרד תוקף ממלכתי ולאומי, בגלל הוד הקדומים שדבק בכתב העברי בו השתמשו בימי שלטון היהודים בארץ.

הטבעת מטבעות בכתב עברי עתיק מביעה מסר סמוי – מלכות ישראל היא הדת החדשה, אין לי צורך בכתב האשורי החדש והקדוש, אני רוצה את הכתב הישן, המלכותי והחילוני. אולי מול מסר זה אומר אלעזר המודעי את המימרא שבסוגייתנו – 'מה לשונן לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה', כאומר – לא תמצא דבר מאחורי המלכות החילונית שלך. הקדושה, הדבוקה באותיות האשוריות, היתה תמיד חלק מן המציאות של עם ישראל. עם המטבעות שלך ובלי סייעתא דשמיא אנחנו אבודים. זוהי 'סיסמת מלחמה' שהתגלגלה בפי מצדדי המודעי בימי המרד, התגלגלה והתגלגלה עד שהתקבעה בסוגייתנו בתור דעה נוספת בשאלת החלפת הכתב.