תגובה בעצימות נמוכה / רפי זברגר

עירובין יד ע"א

הקדמה

במשנה בדף י''א: למדנו על מחלוקת תנאים משולשת מהו הכשר מבוי שאינו מפולש. בית הלל מחייבים לחי או קורה, .בית שמאי מחייבים לחי וקורה, ורבי אליעזר סובר בשיטת בית שמאי כי יש לשים שני לחיים.
המשנה בדף הקודם (י''ג:) עסקה בשאלת הכשר הקורה (גודלו וחוזקו) לשיטות השונות. נלמד את תחילתה:
הקורה שאמרו: רחבה כדי לקבל אריח, ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים.
הקורה צריכה להיות רחבה כדי שניתן יהיה לשים עליה אריח ברוחב טפח וחצי (חצי לבנה). המשנה ממשיכה ואומרת כי מספיק שהקורה תהיה ברוחב טפח. הגמרא מסבירה כי העודף של חצי טפח הלבנה, מתחלק בין שני צידי הקורה – רבע טפח מצד אחד, ורבע טפח מצד שני. במאמר זה נדון באחד מדיני הקורה הנוספים המתוארים בגמרא.
 

הנושא

אמר רב ששת: הניח קורה על גבי מבוי, ופרס עליה מחצלת והגביה מן הקרקע שלשה. קורה אין כאן, מחיצה אין כאן.
אם הייתה קורה כשירה בפתח המבוי לרשות הרבים, אך הניח על הקורה מחצלת אשר נפרסה לאורך הפתח. פוסק רב ששת, כי אם המחצלת נפרסת עד לגובה הגדול משלשה טפחים מן הקרקע, הרי שאין כאן דין מחיצה, וגם דין קורה ירד ואיננו, כך שאין היתר לטלטל בתוך המבוי (בהנחה שאין קורה או לחי אחרים). ומסבירה הגמרא:
קורה אין כאן - דהא מיכסיא.
אין פה דין קורה כיוון שהמחצלת מסתירה אותה, ולא רואים אותה. והקורה עצמה אינה יכולה להתיר מדין מחיצה עקב הדין שנלמד מיד. 
מחיצה אין כאן - דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה.
גם אין לדון את המחצלת מדין מחיצה, כיוון שהמחצלת אינה מגיעה עד לגובה של פחות משלושה טפחים מן הקרקע. וכשיש שלושה טפחים או יותר מוגדרת המחיצה ''מקום שהגדיים בוקעין בה'' בפרצה הקרובה לאדמה, ומציאות זו מפקיעה את דין המחיצה. 
יש להעיר כי למאן דאמר שהקורה משום מחיצה, למרות שאינה מגיעה לקרקע במרחק פחות משלושה טפחים, נידון על פי עקרון של ''פי קורה יורד וסותם'' משום ''גוד אחית מחיצתא'' – ''רואים את הקורה כאילו יורדת עד לקרקע''.  

מהו המסר

הדין שלימד אותנו רב ששת הוא ''דין מיוחד'' מכמה היבטים:
1. קורה ללא מחצלת מועילה מדין קורה ומתירה טלטול במבוי, אך אם מוסיפים מחצלת (שאינה מגיעה על לקרקע, או לפחות משלושה טפחים מן הקרקע) הרי גרענו, והפכנו את הקורה להיות פסולה, ואינה מתירה לטלטל במבוי.
2. למאן דאמר הסובר ''קורה משום מחיצה'' למדנו כי יש להפעיל את עיקרון ''גוד אחית מחיצתא'' אשר גורם לקורה להיראות ''כאילו היא מגיעה על לקרקע''. למרות זאת, אם שמים מחיצה אמיתית, כמו מחצלת, אשר אינה מגיעה לגובה שלושה טפחים מן הקרקע, עקרנו את דין ''גוד אחית מחיצתא'' ולכלל מחיצה אמיתית גם לא הגענו, כך שיצאנו ''קרחים מכאן ומכאן''.
שני היבטים הללו מיישמים את העיקרון של ''כל המוסיף גורע''. ללא מחצלת הכול היה טוב. הקורה הייתה כשירה והיה ניתן לטלטל במבוי ללא חשש. משהוספנו את המחצלת, גרענו מדין קורה, ולא הגענו לדין מחיצה ולכן אסור לטלטל במבוי.
כלל זה למדנו בראשונה מסיפור הנחש וחווה, כאשר הנחש הוסיף על ציוויו של הקדוש ברוך גם איסור נגיעה בעץ הדעת, למרות שנאסרה רק אכילה, וכך גרם לחווה לעבור על הציווי ולאכול מעץ הדעת.
וכן למדנו בספר דברים (י''ג, א') כי התורה עצמה מצווה עלינו לא להוסיף על מצוותיה.
עקרון שלא להוסיף לחינם, חשוב בהרבה מצבים, וכן גם בקשרים בין הורים וילדים. לא כדאי לומר כל דבר לילדינו. לפעמים רצוי מאוד לשתוק ולא להגיב, או להגיב ''בעצימות נמוכה'' ו"לא לעשות רעש מכל דבר" – כל המוסיף גורע.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]