מותר למסור נפש על נטילת ידים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין כא ע"ב
כאשר רבי עקיבא היה בבית הסוהר, פעם אחת לא היו לו מספיק מים, הוא השתמש במעט המים שהיו לו לנטילת ידים. שאל אותו תלמידו: "לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין? אמר לו: מה אעשה שחייבים עליהן מיתה, מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי".
מהר"ץ חיות הקשה מכך על שיטת הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה) שבכל העבירות שבתורה חוץ מהשלוש החמורות אסור לאדם להחמיר על עצמו ולהיכנס לסכנה כדי לא לעבור, ומי שעושה זאת הרי הוא מתחייב בנפשו, ואיך יסביר הרמב"ם את מעשהו של רבי עקיבא שמסר את נפשו כדי לא לעבור על האיסור דרבנן של אכילת לחם ללא נטילת ידיים?
מרן הרב קוק זצ"ל (משפט כהן סימן קמד) הסביר שבעניין הזה ייתכן שיש הבדל בין "חיי שעה", שהם חיים שזמנם קצוב, לבין "חיי עולם" של סתם אדם שעומד לחיות. למרות שבדרך כלל ערכם של חיי שעה אינו פחות מחיי עולם, ומותר לחלל שבת כדי להאריך את חייו של אדם אפילו בשביל חיי שעה, אולם דברי הרמב"ם שמי שמוסר את נפשו על קידוש השם ללא צורך הרי הוא מתחייב בנפשו נאמרו רק במצב של אדם שמוסר את כל חייו, אך רבי עקיבא כבר היה במצב של "חיי שעה" שכן הוא כבר היה אסור בבית הסוהר לפני הוצאתו להורג, ובמצב כזה גם לפי הרמב"ם מותר לו להחמיר על עצמו ולמסור את חיי השעה שלו, כלומר למות בזמן מוקדם קצת, כדי לא לעבור אפילו על עבירה קלה.
