מה צריך לזכור כששוכחים דברי תורה? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
עירובין כא ע"ב
דרש רבא: מאי דכתיב ויתר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם ואזן וחקר תיקן משלים הרבה. לימד דעת את העם - דאגמריה בסימני טעמים, ואסברה במאי דדמי ליה. ואזן וחקר תקן משלים הרבה, אמר עולא אמר רבי אליעזר: בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים.
יש לפעמים שלומדים, ומשקיעים בלימוד, אבל אחר כך הדברים נשכחים. אז בשביל מה להשקיע בלימוד אם שום דבר לא נשאר מזה?
רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בספרו מאור עיניים (פרשת בשלח) אומר שיש הבדל גדול כאשר אדם לומד תורה ומבין תוך כדי לימוד את מה שהוא לומד, וכאשר הוא לומד ואינו מבין.
שכן, כאשר אדם לומד ומבין תוך כדי, הדבר משאיר חותם ("רושם") על מוחו, ואפילו אם הלומד לא יזכור את מה שלמד, עם כל זה הרושם מהלימוד הזה ישמר, ויאפשר לו להמשיך לקלוט הלאה את דברי התורה הבאים.
אם נדמה את הדבר לאימון פיזי, הרי שאדם שאימן את גופו, האימון הזה הוא הנדבך לאימון הבא שכבר יהיה קל יותר מאשר הראשון. כך גם המוח מזדכך והולך מלימוד ללימוד, מה שמאפשר לו להמשיך ולקלוט הלאה את דברי התורה.
לכן, ביחס לשמיעת כל התורה כולה בבת אחת מפי הקב"ה בסיני, אומר המדרש שהדברים הללו היו בגדר "מה שאין האוזן יכולה לשמוע", מכיוון שצורת לימוד כזו איננה יכולה להיקלט אצל הלומד, לכן זה כאילו שהיא מעולם לא נלמדה. זו הסיבה שבני ישראל ביקשו שמשה רבינו ידבר איתם, כדי שהם יוכלו לקלוט ולהפנים את דברי התורה.
בעצם בני ישראל ביקשו "אזנים", שיוכלו לשמוע את מה שנאמר להם, שכן האזנים הן השער שעל ידו נקלטים הדברים במוח, ואם הדברים אינם יכולים להיקלט, הדבר דומה כאילו אין אזנים.
זו הסיבה הפנימית לכך שמשלי שלמה, שנועדו להבהיר את דברי התורה ולהסבירם כך שכולם יוכלו להבין את מה שנאמר, נקראים בשם "אזנים", משום שהוא נתן את הכלים שמאפשרים להבין את מה שנאמר.
לכן, אם קורה שדברי תורה נשכחים מאתנו, נזכיר לעצמנו את האזנים, את ההבנה שהבנו. הרושם שההבנה הזו עשתה במוחנו נשאר איתנו הלאה, ומאפשר לנו להמשיך ולהתקדם בלימוד התורה הקדושה.
