מי התיר לקדש אשה בשבת?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

עירובין לה ע"א

"כל דבר שהוא משום שבות – לא גזרו עליו בין השמשות". להלכה נפסק שמה שאסור בשבת מדרבנן, מותר בזמן בין השמשות רק אם מדובר בצורך מצווה. אחד הדברים האסורים מדרבנן בשבת הוא קידושי אשה.

בזמנו של הרמ"א הייתה בעיר קראקא יתומה ללא אב ואם, אשר דודה, אחי אמה, הכניסה לביתו. כאשר הגיע זמן חופתה, ביום שישי, כיסו אותה בהינומה והביאו אותה אל מקום החופה, אולם לקראת סוף היום כאשר כמעט נכנסה השבת היה חסר כסף לנדונייתה, כמעט שליש ממנה, והחתן לא הסכים ולא רצה בשום אופן לכנסה, ולא שת לבו לכל הדברים אשר דברו אליו מנהיגי העיר, שלא לבייש בת ישראל מכח כסף נמאס. וע"י זה נמשך הזמן מכח קטטות ומריבות, עד שהגיע הזמן בליל שבת שבאו לידי הסכמה ונתרצה החתן ליכנס לחופה. הרמ"א שהיה רב העיר קם וסידר את הקדושין בשבת, כדי שלא לבייש בת ישראל הגונה. המעשה הזה עורר רעש גדול ותלונות ותרעומות עליו, ומשום כך הוא כתב תשובה ארוכה (שו"ת רמ"א סימן קכה) שבה הסביר מדוע בשעת הדחק כזו שיש בה עניין של כבוד הבריות ושל שלום בין איש לאשתו – מותר לקדש גם בשבת. לאחר מכן הוא גם קבע הלכה זו בהגהותיו לשולחן ערוך (סימן שלח ס"ד). אכן, בעל ערוך השולחן כתב ש"שמענו שמן מעשה זו עשו תקון בקראקא שלא לעשות שום חופה בערב שבת, ותקון יפה הוא, דכמה קילקולים יש על ידי זה ובאים לידי חילול שבת, ובפרט בימי החורף שהימים קצרים, ובכל מקום שאפשר להנהיג כן שכרם מרובה מן השמים. ועכ"פ גם כשאי אפשר להנהיג כן החיוב על כל יראי אלקים לראות להקדים החופה כל מה שאפשר."