אין פתרון של ''אין פתרון'' / רפי זברגר

עירובין לה ע''א

הקדמה

המשנה הראשונה בדף עוסקת בעירוב אשר נמצא במקום שאין אפשרות פיזית להגיע אליו (אבד המפתח ועוד).
במאמר זה נתמקד במשנה השנייה הממשיכה לדון בעירוב אשר ''אין אפשרות לאוכלו'' כאשר רוב דיניה עוסקות במניעה הלכתית.
 

הנושא

נתגלגל חוץ לתחום, נפל עליו גל, או נשרף תרומה, ונטמאת, מבעוד יום - אינו עירוב, משחשיכה - הרי זה עירוב.
ארבעה "מונעי אכילה" מונה משנתינו:
1. עירוב יצא אל מחוץ לתחום אלפיים אמה, (בריחוק של יותר מארבע אמות מחוץ לתחום), והאדם מנוע מלהגיע אליו כיוון שיצא מ''תחום שבת''.
2. נפל על העירוב גל אבנים, שאין היתר הלכתי להסירם, מדין מוקצה מחמת גופו, או שצריך כלי אחר להוציאם (בלשון הגמרא: מרא וחצינא).
3. נשרף העירוב ואינו קיים בשבת. מקרה זה הינו ''מניעה פיזית'' להגיע לעירוב, והמשנה מחדשת דין זה אפילו לרבי יוסי ורבי שמעון, אשר מיד נלמד את דינם.
4. תרומה נטמאת ואסורה באכילה גם לכוהנים.
בכל המקרים הללו פוסקת המשנה, כי אם הם אירעו לפני חשיכה – אין זה עירוב, שהרי לא היה כשר וזמין לאכילה בזמן בית השמשות, שהוא הזמן הקובע לגבי עירובי תחומין. ואם אירעו לאחר חשיכה – העירוב כשר. שהרי ''בזמן הקובע'', שהוא כאמור בין השמשות - העירוב היה תקין, לכן הוא כשר, למרות שלאחר כניסת השבת הוא הפך להיות ''לא ראוי'' לאכילה.
אם ספק, רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: הרי זה חמר גמל,
אם האדם אינו יודע מתי קרה האירוע, הרי זה ספק ובאנו למחלוקת תנאים:
רבי מאיר ורבי יהודה ממשילים את מצב זה לשני כוחות המושכים כל אחד לכיוון שני, כמו אדם המנהיג חמור וגמל. כאשר החמור תמיד הולך לפני האדם ולכן החמור מושך קדימה, והגמל תמיד מאחורי האדם (אדם מושך גמל לפנים) ולכן הוא מושך אחורנית. כך גם אצלנו. תחום העיר שבה נמצא האדם ''מושך'' את תחום שבת אלפיים אמה לכיוון העירוב, אך גם ''מושך'' אלפיים אמה לכיוון הנגדי. כמו כן, העירוב ''מושך'' את תחום שבת אלפיים אמה לכיוון העיר שבו שוהה האדם, אך גם ''מושך'' לכיוון הנגדי עוד אלפיים אמה (ובשביל זה עשה האדם את העירוב). ''התחום המשותף'' לשתי האפשריות, הוא אלפיים אמה שבין תחום העיר לכיוון העירוב, ולכן, לדעת רבי מאיר ורבי יהודה רק במקום זה מותר לאדם ללכת.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: ספק עירוב כשר.
רבי יוסי ורבי שמעון סוברים כי כיוון שתחומין הוא איסור דרבנן – מקילים בספק זה, והעירוב תופש לכל הכיוונים שלו.
אמר ר' יוסי: אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים על ספק עירוב שכשר.
רבי יוסי מספר על עדות של עוד חמשה חכמים זקנים המכשירים ספק עירוב כדעת רבי יוסי ורבי שמעון.
 

מהו המסר

הספיקות שהמשנה עוסקת בהם מביאים אותנו למשיכת ''שני כוחות נגדיים'' כמתואר יפה במושג ''חמר גמל'' בדברי רבי מאיר ורבי יהודה. תיאור זה מסמל גם מצב נפשי המתאר שני כוחות באדם, כאשר כל כוח מושך לכיוון אחר, והאדם מתלבט כיצד עליו לנהוג. אנו מכירים את ''האנשים המתלבטים''. כל סוגיה וכל נושא הם מרגישים בחוש את הכוחות הנגדיים הפועלים עליהם. זה מושך לכאן, והשני מושך לכאן. שני הפסקים של המשנה מלמדים אותנו על שני פתרונות אפשריים, ומוציאים מן הכלל אפשרות שלישית.
הפתרון של רבי מאיר ורבי יהודה הוא ''פתרון המיצוע''. מחפשים כיוון אשר ייתן מענה לשני הכוחות גם יחד. מחפשים את המשותף לשניהם, את התחום אשר "בו שניהם יכולים לחיות איתו" וכך נוהגים. זה לא אפשרי בכל התלבטות, שהרי לא תמיד ניתן למצוא מכנה משותף לשני הכיוונים, אך זו אפשרות חשובה שיש לבחון אותה.
הפתרון של רבי יוסי ורבי שמעון (וחמשה זקנים) הוא למצוא את ''הכיוון המעשי הפשוט''. אצלנו, מכיוון שמדובר על דין דרבנן, הרי אנו נוטים להקל, ולכן אנו מחשיבים את העירוב והולכים עוד אלפיים אמה נוספות. בכל מקרה צריך למצוא את העיקרון וללכת על פיו. לפעמים, כאשר מדובר בסוגיה עקרונית וחשובה, כך שאין לזלזל בה, ובמקרה כזה אנו כנראה נפסוק לחומרא.
בכל מקרה אין דרך במשנה של ''אין פתרון''. זהו מצב שאנו נימנע מללכת בו, ובכל מקרה נשתדל מאוד למצוא פיתרון, לכאן או לכאן וללכת בו בהחלטה מושכלת והחלטית.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]