ראש חודש כלול בראש השנה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין לט ע"א
רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו ה' אלהינו את יום ראש חדש הזה אם היום אם למחר ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש ולא הודו לו חכמים:
הרמב"ם בפירושו למשנה מסביר שרבי דוסא בן הרכינס כלל בדבריו שני עניינים שלא התקבלו להלכה: א. הוא סבור שמזכירים בתפילת ראש השנה את עובדת היותו ראש חודש. ב. הוא סבור שמזכירים בתפילה את האפשרות שהיום אינו ראש השנה, בלשון תנאי: "אם היום אם למחר", או "אם היום אם אמש".
הרמב"ם מבאר (על פי הגמרא לקמן מ,ב) שאנחנו לא מזכירים בראש השנה את ראש חודש, כי המושג "יום הזכרון" כולל גם את ראש השנה וגם את ראש חודש.
אפשר לומר כי, כידוע ישנם ארבעה זמנים שבהם אדם אמור לעשות לעצמו חשבון נפש: בסוף כל יום, שבוע, חודש ושנה. ארבעה זמנים אלו מקבילים לארבעת סוגי הדרכים שעל האדם להקפיד לא לסטות מהם: רגל (נר לרגלי דבריך), נתיב (ואור לנתיבתי), אורח (אורח חיים פן תפלס) ודרך. בכל יום צריך לחשב לאן הלכו רגליו, בכל שבוע צריך לחשוב באיזה נתיב הלך, בכל חודש צריך לחשוב באיזה אורח הלך, ופעם בשנה צריך לחשוב על דרכו הכללית בחיים. מכיוון שהחשבון של ראש השנה הוא החשבון הגדול על הדרך של האדם בחיים, כלול בזה כבר החשבון על אורחותיו, שהרי האורח שהוא קטן וצר יותר כבר כלול בדרך הרחבה, כפי שביאר המלבי"ם (בראשית יח,יא), לכן אין צורך להזכיר בראש השנה את ראש החודש.
