נטיעת מחשבות טובות / רפי זברגר

עירובין מה ע''א

הקדמה

למרות שלמדנו כי יש להניח עירוב תחומין לפני שבת במקום המיועד לכך, יש קולא להולכי דרכים, שאם אדם מתכוון לשבות במקום מסוים ומוגדר בתוך תחום אלפיים אמה ממקום שעומד בעת כוונתו, הרי העירוב חל, ומקום שביתתו מוגדר מאותו מקום, ומותר לו ללכת משם אלפיים אמה לכל רוח. דין זה נלמד לקראת סוף פרק רביעי. 
נלמד היום משנה הדנה כאשר הולך רגל לא חשב לשבות במקום המרוחק ממנו. 
 

הנושא

מי שישב בדרך ועמד, וראה הרי (זה) הוא סמוך לעיר [הואיל] ולא היתה כוונתו לכך, לא יכנס - דברי רבי מאיר, ר' יהודה אומר - יכנס.
הולך רגל שהיה כבר בתוך תחום אלפיים אמה של עיר, אך הוא לא היה מודע לכך, ולא קבע את שביתתו בעיר, הרי לדעת רבי מאיר יש לו רק אלפיים אמה ממקום שביתתו בעת כניסת שבת, ולא יכול ללכת בכל העיר (הגם שתחום אלפיים אמה ממקום שביתתו נכנס לתוך העיר). רבי יהודה חולק וסובר כי מותר לו לילך בכל העיר, כיוון שחוסר הידיעה בהיותו בתחום העיר אינה גורעת, ואנו הולכים לשיטה זו לפי ''הרצון האמיתי''. הרי באמת, אם היה יודע שהוא בתחום העיר והיה חושב לשבות בעיר - לפי כולם היה יכול ללכת ברחבי העיר. לכן אומר רבי יהודה, כי גם אם לא חשב בפועל לשבות בעיר, אנו אומרים שכאילו חשב מחשבה זו בפועל. 
יש המסייגים את דברי רבי יהודה רק למקרה שחשב לשבות במקומו, אבל אם אמר במפורש שהוא שובת במקומו, אנו לא מתחשבים ''ברצון האמיתי'' לכאורה, ויכול ללכת רק אלפיים אמה ממקום מושבו. זאת כיוון שבמקרה זה הוא אמר במפורש שאין רצונו לשבות בעיר אלא במקומו. 
אמר רבי יהודה: מעשה היה - ונכנס רבי טרפון בלא מתכוין:
רבי יהודה מוכיח את שיטתו מ''מעשה רב'' של רבי טרפון, אשר הלך בדרך, ולא ידע שהוא בתחום שבת בעת קניית שביתה, ובכל אופן הלך באותה שבת בכל בעיר.  
 

מהו המסר

למדנו בדעת רבי יהודה במשנה כי אנו מתחשבים ב''רצון האמיתי'' של האדם, למרות שלא חשב כך בפועל. ניתן אולי לכנות זאת כמין ''טענינן'' שאנו טוענים עבורו. אדם לא אמר דבר מה וגם לא חשב עליו, ואנו "מחשיבים" כאילו זו הייתה מחשבתו. זו דרך מאוד מעניינת להתייחס לאנשים ומחשבותיהם.
בכיוון ההפוך ניתן לומר שזוהי מהות ''התרת נדרים'' שאמרנו לפני מספר ימים (עשרת ימי תשובה, תשפ''א). החכם או בית הדין אומרים לנודר, אילו היית יודע את משמעות הנדר, כנראה לא היית נודר, לכן – הנדר מותר ומחול לך.
כדי להתיר לאדם נדר, או כדי להתיר הליכה ברחבי העיר, אנו ''נוטעים'' מחשבה בליבו של האיש.
ניתן לכנות זאת כיישום של ''לימוד זכות'' באופן מסוים. אנו מחפשים כל דרך כדי להתיר ולהיטיב, ו''מלמדים זכות'' ע''י נטיעת ''מחשבה טובה'' בלב האיש.
בימים אלו של תשובה ורחמים, נשתדל להשתמש בכל מגוון הכלים על מנת ללמד זכות על אנשים, ובכך נגיע בעז''ה ליום הדין נקיים וטהורים יותר.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]