אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצוה לכתוב לו משלו שנאמר 'ועתה כתבו לכם את השירה'"
אם יוצאים ידי חובה בספר תורה הנכתב על ידי שותפות
בימינו רווח המנהג בין קהילות רבות הרוצות להעמיד לעצמן ספר תורה משלהן, ובאין עימם נדיב שיתרום את כל ספר התורה, מתאחדים ומתאגדים כל בני הקהילה כשכל אחד תורם סכום מסוים עד שמקבצים את מלוא הסכום הנדרש לכתיבת הספר. ברם יש להתבונן אם במעשה זה יוצאים גם ידי חובת מצוות כתיבת ספר תורה כפי שאמרו בסוגייתנו, וכפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה ער, א).
השאלה – קדומה ונידונה כבר בשנים עברו. כך אנו מוצאים ב"פתחי תשובה" ( על השולחן ערוך שם), המביא את שכתב הגאון רבי דוד דישבעק בספרו "פרדס דוד" על התורה (פרשת כי תצא), כי כיון שבסוגייתנו למדו את חיוב המצוה מהפסוק "ועתה כתבו לכם" הרי שיש למעט שותפות. שכן אמרו בבבא בתרא (קלז, ב) שאחים שנפל להם אתרוג בירושה, אין יכולים לצאת בו ידי חובתם, אלא אם יכול כל אחד לאוכלו – והיינו כגון שנפלו להם בירושה כמה אתרוגים, או שיש בעיר אתרוגים רבים שאין האחים מקפידים זה על זה אם יטול אחד מהם את האתרוג לעצמו. אבל באופן שכל אחד מאחים מקפיד אם אחיו יאכל את האתרוג הרי כולם שותפים בו, ולכך אם נטלו אחד לא יצא. וביאר שם הרשב"ם שכן נאמר בפסוק 'ולקחתם לכם' ודרשו חז"ל 'משלכם' והיינו שיהא כולו שלו. ומעתה סבר רבי דוד דישבעק, כי הוא הדין בספר תורה, שכיון שאמרה התורה 'וכתבתם לכם' – היינו שכל אחד יכתוב לעצמו ואין יוצאים על ידי שותפות.
בפתחי תשובה המביא את דבריו מעיר, כי לגבי אתרוג בעצמו פסק הרמ"א (אורח חיים תרנח, ז) ששותפים שקנו אתרוג לשם מצוה יוצאים בו. אך ה"פתחי תשובה" מחלק בין אתרוג לספר תורה, שכן באתרוג - קנאוהו באופן כזה שכל אחד מקנהו לשני שיהיה שלו לגמרי בעת שנוטלו. מה שאין כן בספר תורה, שהמצוה שיהיה לכל אחד ואחד ספר תורה שלו בכל עת ובכל שעה, וכאמור כיון שנאמר 'לכם' יש כאן מיעוט לשותפות שאינה נחשבת לכם. ברם ה"פתחי תשובה" מוסיף, שה"פרדס דוד" התרעם לפי דבריו על מנהג העולם שכן כותבים ספר תורה על ידי חברה ושותפות, ובסוף דבריו מצא בכל זאת פתח כל שהוא להוכיח שכן ניתן לצאת ידי חובת מצוות כתיבת ספר תורה אף על ידי שותפות.
הגאון רבי עקיבא אייגר (בחידושיו שעל השולחן ערוך יורה דעה סימן ער) מביא כי אף הגאון רבי אברהם חיים שור – בעל "תורת חיים", סבור שלא ניתן לצאת ידי חובה בספר הנכתב על ידי שותפות. שכן בסוגייתנו כתב ה"תורת חיים" שכיון שעל כל אחד לכתוב ספר תורה שלו, הרי שאין לו לאדם להקדיש ספר תורה אלא אם כתב לעצמו אחר. שהרי בשעה שהקדיש הספר שוב יצא מרשותו ואין לו ספר תורה שלו. והנה מוכיח הגרעק"א, הלא כשהקדיש הספר הנה בעצם מסרו לציבור שאף הוא נמנה עליהם, אלא שכיון שעתה הספר של כולם בשותפות – הרי מוכח שסבור ה"תורת חיים", שבאופן זה אין יוצאים ידי חובת 'לכם' בספר תורה.
בנידון זה דן גם מרן הגאון רבי משה פיינשטיין ("איגרות משה" יורה דעה א, קסג), והוא כותב כי יש לחלק בין אתרוג לספר תורה. שכן במקומות אחרים (כקרבן מוסף וקרבן חגיגה ועוד) בהם אמרה התורה 'לכם', הרי הלימוד הפוך – שאין צורך שכל אחד ואחד יביא, אלא די בקרבן אחד עבור כל ישראל – במוסף, ורבים יכולים לצאת בקרבן אחד – בחגיגה. ואם כן יש לדון מדוע כאשר נאמר לכם באתרוג למדה הגמרא מתיבה זו למעט שותפות ולא לרבותה. ולכך מבאר כי באתרוג נאמר 'ולקחתם לכם', ועיקר הדרשה מתיבת ולקחתם – שתהא לקיחה תמה לכל אחד ואחד ולקיחה תמה היינו בלא שותפות. ומעתה בספר תורה שלא נאמר לשון המורה שיש צורך בכתיבה עבור כל אחד ואחד – אם כן אדרבה יש לומר כי כאשר נאמר 'לכם' בא לרבות אף שותפות.
עוד כותב, כי יש לדחות אף את ראיית הגרעק"א מדברי ה"תורת חיים", שכן יש לומר שיש חילוק בין הקדש לשותפות. שהרי לשותף יש זכות ממונית בחלקו שכן יכול למכור את חלקו לאחר. מה שאין כן בהקדש השייך לציבור שאף אחד מהם אינו יכול לברר עבורו חלק ולמוכרו וכדו', ודווקא משום כן סבר ה"תורת חיים" שהמקדיש ספר תורה לא יצא ידי חובתו. שכן בהקדש הוציאו מרשותו לגמרי ונחשב אף כפחות מספר הנמצא בשותפות.
ולכך כותב הגר"מ, כי עיקר השאלה אם ניתן לצאת ידי חובה בספר של שותפים תלויה במחלוקת הרא"ש והראשונים, בטעמה של מצוה זו. שלדעת הרא"ש שמצוות הכתיבה היא בכדי שלכל אחד יהיה ספר ללמוד (ומטעם זה סבור אף, כי בזמננו ניתן לצאת ידי חובת המצוה בכתיבת והדפסת שאר ספרי קודש שילמד בהם), ואם כן שותפים שלא כל אחד יוכל להשתמש בספר בכל עת ובכל מקום שירצה - לא יצא ידי חובתו. ואילו לדעת החולקים עליו שזו מצוה בעצם הכתיבה, אם כן ניתן לצאת בה אף בשותפות.
