גבולות בהצבת גבולות / רפי זברגר

עירובין נב ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף הקודם כי עני (אדם הבא בדרך) יכול לקנות שביתה על ידי אמירה שביתתי בעיקר האילן, גם אם הוא באותו רגע נמצא במקום המרוחק ממנו פחות מאלפיים אמה (רבא סייג דין זה רק אם יכול להגיע בריצה לאותו מקום לפני כניסת השבת). בגמרא למדנו מחלוקת אמוראים, מה הדין לגבי עשיר שאינו מהלך בדרך. רב נחמן פסק שם, כי עשיר אינו רשאי לקבוע שביתתו על ידי ''אמירה מרחוק''.
נלמד היום את המשנה בעמוד א', הדנה בגדרי ''עני''. מתי ניתן להכיל על אדם גדרי עני (המהלך בדרך) שיוכל לקבוע שביתתו גם מרחוק.
 

הנושא

מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חבירו - הוא מותר לילך, וכל בני העיר אסורין - דברי רבי יהודה.
רב הונא מעמיד בגמרא את המקרה במשנה כשיש לאדם שני בתים בשתי ערים המרוחקות זו מזו ארבעת אלפים אמה. האדם יצא מביתו בעיר האחת, על מנת ללכת לביתו בעיר השניה. הליכה זו מחשיבה אותו כ''עני'' ולכן הוא יכול לקבוע שביתה על ידי אמירה, כמוסבר בהקדמה. ולכן, אף על פי שהחזירו אותו חבריו למקומו, מסיבה זו או אחרת, עדיין לא הופקע ממנו שם ''עני'' והוא יכול לקבוע שביתה בין שני הערים, כך שיוכל לצעוד לעיר השנייה בשבת קודש. לעומתו, בני העיר, לא מוגדרים ''עניים'' ולכן אינם יכולים לקבוע שביתה על ידי אמירה, ואסור להם לצאת מעיר אחת לעיר השנייה בשבת. 
רבי מאיר אומר: כל שהוא יכול לערב ולא עירב - הרי זה חמר גמל.
רבי מאיר חולק על רבי יהודה בשתי הלכות:
1. היוצא לתחום ''והחזירו אותו חבריו'' מוגדר כאדם שחזר למקומו ולעירו, ולכן נחשב כ''עשיר'' ולא כ''עני''. 
2. העשיר הנ''ל אמר ''שביתתי במקום פלוני'' (כדי להלך לביתו השני בעיר המרוחקת ארבעת אלפים אמה), הרי גם אינו קונה שביתה באותו מקום, ולא יוכל ללכת לביתו בעיר השניה. כמו כן, הוא הפסיד גם את תחום שבת שהייתה לו בעיר בה הוא נמצא לכיוון הנגדי של מקום השביתה המיועד. כלומר, מותר לו ללכת אך ורק לאותו מקום בו הוא רצה לשבות, לא מעבר לכך, ולא לכוון השני של העיר.
זוהי הגדרה שכבר הכרנו בעבר הנקראת ''חמר גמל''. אלו שני כוחות המושכים אותו משני הכיוונים, והוא נשאר רק במקום המשותף לשני הכוחות הללו. כוח אחד מושך לכוון מקום השביתה המיועד, וכוח שני המושך מכיוון העיר בה הוא שוהה – התחום המשותף לשני הכוחות הללו הוא המרחק בין עירו למקום שביתה המבוקש. 
הסברנו לעיל (ל''ה.) כי אדם המנהיג חמור הולך מאחורי החמור ולכן החמור מושך קדימה, ואותו אדם מנהיג גם גמל אשר הולך מלפניו, והגמל מושך אחורה. זוהי אמרה המסמלת אדם הנתון בין שני כוחות מנוגדים. 
 

מהו המסר

למדנו בדעת רבי מאיר, כי האדם אשר יצא מן העיר והיה יכול לשים עירוב תחומין ולקבוע שביתתו שם, אך בפועל רק אמר ''שביתתי במקום פלוני'' הרי הפסיד בכך גם את תחום שבת שהיה יכול ללכת לכיוון הנגדי של מקום שביתה מיועד.
כלומר, אם לא היה אומר שום דבר, היה נשאר להיות ''בן עיר'' רגיל, והיה יכול להלך אלפיים אמה לכל רוח מעירו. אך מכיוון שהוסיף ואמר כי מבקש לקנות שביתה במקום מסוים, הרי הפסיד בכך גם את תחום שבת לכיוון השני.
אנו רואים בהלכה זו של רבי מאיר את יישום הכלל ''כל המוסף גורע''. אילו היה שותק לא היה מפסיד את תחום שבת לכיוון הנגדי למקום שביתה מיועד, ועתה, לאחר שאמר וביקש לקבוע שביתה הפסיד את אפשרות ההליכה לכיוון זה.
הכלל של ''כל המוסיף גורע'' למדנו כבר בספר בראשית. הקדוש ברוך אסר לאכול מעץ הגן, ואילו הנחש ''ציטט'' לאשה את דבר ה' ואמר כי נאסרה גם נגיעה. ולאחר שהאישה נגעה בעץ ולא קרה לה מאומה, פיתה אותה גם לאכול מעץ הגן.
גם בחינוך ילדים חשובה מאוד יישום כלל זה. אנו מכירים את עיקרון הצבת גבולות ברורים לילדים, מה אסור , בתכלית האיסור (נגיעה בחשמל, מעבר לבד בכביש וכדו') וכן הלאה. אך אם ההורים מרבים להציב גבולות, והילדים מרגישים כל הזמן כבולים מאוד, הרי שיצא שכרם בהפסדם, וגם הדברים החשובים באמת עלולים להתפספס.
למדנו עיקרון זה גם בספר קהלת (ג', י''ד): יָדַעְתִּי, כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹקִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]