"לא המתים יהללו..." מי הם "המתים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין נו ע"א
אמר רב יהודה אמר רב: כל עיר שיש בה מעלות ומורדות - אדם ובהמה שבה מתים בחצי ימיהן.
הגמרא תמהה על מאמר זה: האם עולה על הדעת שבגלל הטורח שיש בהליכה בעיר אנשים מתים בחצי ימיהם? אכן המסקנה היא שכוונת רב לומר שבמקום כזה אנשים מזקינים בחצי ימיהם, ומסביר רש"י: שעיר שיש בה מעלות ומורדות – האנשים הגרים בה מזקינים ונחלשים מהר יותר מפני הטורח.
לכאורה נראה שיש כאן תיקון לשון, וכוונת הגמרא היא להגיה את דברי רב, לומר שהמילה הנכונה היא "מזקינין" ולא "מתים", אולם העיר על כך הרב ישכר תמר (עלי תמר, ירושלמי סוכה פ"ג ה"א) שאין זו כוונת הגמרא. כי השימוש בפועל "מתים" כאן, הוא בסגנון של לשון מדוברת, ובמשמעות של אנשים חלשים ותשושים המזקינים לפני זמנם.
הוא מוסיף שמצאנו שימוש בלשון זו אף בפסוק בתנ"ך (תהלים קטו,יז): "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה". לפי ביאורו כוונת הפסוק היא לומר שאנשים חלשים ותשושים לא משבחים את הקב"ה כראוי, כי יש להתאמץ ולשבח את הקב"ה בכוח גדול, בבחינת "כל עצמותי תאמרנה".
אמנם יש לציין שהרד"ק והמלבי"ם מסבירים שכוונת הפסוק היא למתים ממש, כי רק אנשים חיים משבחים את הקב"ה ולא מתים, שהם דוממים ושובתים מפעולותיהם.
