חיפוש במה לתלות / רפי זברגר

עירובין נח ע''ב - נט ע''א

הקדמה

נלמד את המשנה בסוף דף נ''ח:
אין מודדין אלא מן המומחה.
לאחר שלמדנו במשנה הקודמת דיני מדידה, קובעת המשנה כי פעולות מדידה תתבצענה על ידי אדם הבקי במדידה. הלכה זו חשובה בעיקר למדידה ציבורית לכל תושבי העיר.
ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר - שומעין למקום שריבה.
אם מדדו את התחומים, ויש הבדל באורך שתי קרנות סמוכות, אנו מאריכים את הקרן הקצרה יותר, עד כדי האנך המגיע מהקרן הארוכה יותר. רש''י מסביר כי אורך הקרן הקצרה נבעה מן העובדה שלא האריכו מספיק את חוט המדידה (באורך חמישים אמה, כפי שלמדנו במשנה הקודמת), לכן אנו מוסיפים לה כאורך הקרן הסמוכה לה.
ריבה לאחד ומיעט לאחד - שומעין למרובה.
לכאורה דין זה זהה לדין הקודם, הגמרא תדון בכך (יפורט בהמשך).
ואפילו עבד אפילו שפחה - נאמנין לומר עד כאן תחום שבת.
ממשיכה המשנה ופוסקת כי בניגוד לשאר דיני עדות, כאן, בעדות על ביצוע מדידה ואורכה, אנו מאמינים גם לפסולי עדות כמו עבד ושפחה. ממשיכה המשנה ומסבירה טעם לדין זה:
שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל.
כיוון שכל דין תחומין הינו דרבנן, לכן חכמים יכולים גם להקל ולהתיר פסולי עדות להעיד על ביצוע מדידה ותוצאותיה.
 

הנושא

נצטט את הדיון בגמרא על הדין ריבה לאחד ומיעט לאחד - שומעין למרובה.
הא תו למה לי, היינו הך?
שואלת הגמרא את שציינו בהקדמה, מה מוסיפה הלכה זו, על ההלכה הקודמת: ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר - שומעין למקום שריבה. לכאורה אלו שני דינים זהים.
הכי קאמר: בריבה אחד ומיעט אחד - שומעין לזה שריבה.
מסבירה הגמרא כי שתי ההלכות במשנה עוסקות בשני מקרים אחרים. הרישא עוסקת בפערים שיש במדידות של מודד אחד. והסיפא עוסקת בפערים שיש במדידות של שני מודדים. בשני המקרים פוסקת המשנה כי הולכים לפי המידה הארוכה יותר, ומוסיפים למידה הקצרה עד כדי שתגיע למידה הארוכה.
אמר אביי: ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונא:
כדי להבין את דברי אביי ניזכר במספר הלכות שלמדנו לעיל:
1. תחום שבת הוא כידוע אלפיים אמה לכל אחת מארבע הפאות של העיר (לאחר שריבענו אותה, כפי שלמדנו בתחילת הפרק).
2. ממלאים את הקרנות בעוד ריבוע של אלפיים על אלפיים, כדי להשלים ולרבע גם את תחומי העיר.
3. על פי הכלל ''כל אמתא בריבוע, הוי אמתא ותרי חומשא באלכסונא'' הרי שאורך האלכסון של הקרנות (מקרן העיר עד לקרן התחום) הוא אלפיים ושמונה מאות אמה (אלפיים אמה כפול 1.4).
אביי מסייג את הדין השני ואומר כי אנו פוסקים לפי המידה הגדולה, אך ורק אם יש לנו הסבר לטעות של המדידה הקצרה (כפי שתלינו ברישא ואמרנו שבמדידה הקצרה לא מתחו מספיק את החוט). לכן, אם המודד של המדידה הקצרה מדד אלפיים אמה באלכסון (במקום אלפיים ושמונה מאות כמוסבר לעיל), הרי שאנו תולים זאת בחוסר ידיעתו את ההלכה של ''תוספת מידת אלכסון בשתי חמישיות''. לכן אנו פוסקים לפי המידה הארוכה, ומאריכים את המידה הקצרה בהתאם.
אך אם ההפרש בין המידות של קרנות התחום גדול משמונה מאות אמה, ''אין במה לתלות'', ולכן אנו לא יודעים איזו מידה היא הנכונה , ולכן מחייבים למדוד את שני הקרנות בשנית. נעיר שתי הערות על דברי אביי:
1. אם הפער בין שתי המדידות של שני המודדים קטן משמונה מאות אמה, לכאורה אין לנו במה לתלות (חוסר הידיעה במדידת אלכסון, היה צריך ליצור פער של שמונה מאות אמה), ובכל אופן אנו פוסקים כמדידה הארוכה, כיוון שתולים בחוסר ידיעה נוסף. ייתכן כי המקצר גם לא ריבע את העיר לפני שמדד את התחום, וגם טעה באורך האלכסון (החשיבו כאלפיים אמה במקום אלפיים ושמונה מאות) ולכן הפער נהיה קטן משמונה מאות אמה.
2. כפי שפתחנו בדברי אביי ואמרנו כי הוא מסייג רק את הדין השני (שני מודדים). אך אם מודד אחד מדד ויש פערים בין המדידות, של שמונה מאות אמה, אין לנו לתלות בחוסר ידיעה של תוספת האלכסון. זאת כיוון שבאחד האלכסונים הוא מדד כראוי, ולכן אין סבירות שבאלכסון שני לא ימדוד כראוי.
 

מהו המסר

ההערה הראשונה על דברי אביי מלמדת אותנו כי אנו ''מחפשים'' במה לתלות את הטעות, וכל הסבר סביר והגיוני שנמצא, הרי אנו ''נתלים'' בו ובעקבות כך מחשיבים את המדידה הארוכה ולאורה מאריכים את המדידה הקצרה.
הסברנו במשנה כי אנו מחפשים במה לתלות כיוון שדין תחומין הינו דרבנן, ולכן חכמים מבקשים למצוא כל מקום סביר כדי להאריך ולהגדיל את שטח תחומי שבת.
מגמה זו דומה במידת מה עם הציווי שלנו ללמד זכות על כל בן אדם. כאשר אדם עושה מעשה אשר על פניו נראה כי אינו ראוי ללימוד זכות, בכל אופן אנו ''עושים מאמצים'' ומחפשים כל אפשרות, ולוא רחוקה ואולי גם ''לא סבירה'', כדי ללמד עליו זכות.
לימוד זכות על מעשה בן אדם , הוא ''סניף'' של מגמה יותר גדולה, רחבה וחשובה, המחפשת תמיד את הצדדים הטובים של כל אחד, ללא תלות בפועליו ומעשיו. נשתדל לנהוג לאור מגמות אלו, וללמד זכות על כל אחד, וכן למצוא תמיד את הצדדים הטובים בכל בן אדם.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]