תקציר והערות לדף סד
עירובין סד ע"א
הגמרא מביאה שתי מימרות של רב יהודה בשם שמואל רבו, שמואל היה גם רבו רב נחמן. הגמרא הביאה גם את תגובת רב נחמן למשמע שתי מימרות אלו. על הראשונה הוא הגיב: כמה מעולה שמועה זו! המימרא השניה עניינה הוא שחכם ששתה כמות של רביעית יין, אל לו להורות הלכה כי ראשו אינו צלול מספיק. על כך העיר רב נחמן שלטעמו שמועה זו אינה מעולה, כי אדרבה, הוא עצמו אין דעתו צלולה אלא לאחר שהוא שותה כמות כזו של יין! הכוסיות המיועדות בימינו ליין גם הן שיעורן רביעית.
אמר לרב נחמן רבא תלמידו: מה הסיבה שאדוני אומר כך? הרי כך לימדנו רבי אחא בר חנינא: מה מרומז בפסוק במשלי (כט, ג) וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן? מרומז שכל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה - מאבד הונה של תורה! המילה זונות משמעותה כאן כמו זו-נאה בלשון רבים. מכאן שמי שמחלק ציונים להלכות השונות, זו מוצאת חן בעיניו וזו אינה מוצאת חן בעיניו, על ידי כך הוא מאבד את ההון של התורה, הוא עשוי לאבד את התחושה כמה יקרים הם דברי התורה ונחמדים מזהב ומפז רב!
בתוך דברי רבא כלולה גם השאלה הבאה: מה הסיבה שאדוני אומר כך ולא חולק בפירוש על דברי רב יהודה ושמואל? הרי לפי תיאור צלילות דעתך דבריהם פשוט אינם נכונים!
הרי ודאי שזכותו ואף חובתו של חכם לחלוק על מימרות שהוא אינו מסכים איתם, ורב נחמן נהג כך באופן תקיף. במסכת חולין (דף קכד ע"א) רב נחמן נשבע בשם אלקים שגם אם יאמר לו רבי יוחנן בפיו את השמועה שאמר לו עולא משמו, הוא לא יציית לו! למרות שרבי יוחנן היה נשיא הסנהדרין שבארץ ישראל.
ולא זו בלבד. במסכת בבא מציעא (דף קב ע"א) מביאה המשנה את הדין במי שהשכיר בית לחבירו לשנה, ונתעברה השנה, ולא היה ברור אם כוונתם היתה לשנים-עשר חודשים בדיוק או לשנה שלימה שתכלול גם את אדר א' וגם את אדר ב' – במידה ויוחלט לעבר את השנה. המעשה הובא לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי, והם פסקו שהמשכיר והשוכר יחלקו ביניהם את מחיר חודש העיבור. אבל בגמרא רב חלק ואמר אילו הייתי שם לא הייתי מסתפק כלל בדבר, כי רק הניסוח האחרון של תנאֵי ההשכרה הוא שקובע. ושמואל גם הוא חלק על התנאים, ולדעתו מחלקים את הכסף רק אם התביעה נעשתה בדיוק באמצע החודש. וגם רב נחמן חולק שם, והוא סובר שהמשכיר לבדו הוא המוחזק. והרמב"ם והשו"ע פסקו הלכה כרב נחמן, למרות שהוא חלק על שני רבותיו וגם על פסק התנאים שבמשנה, כי הוא היה דיין מוסמך והלכה כמותו בדיני ממונות בכל המחלוקות כולן.
ואולם, למרות גדולתו של רב נחמן, ולמרות תקיפותו הָרַבָּה, במעשה שלנו הוא לא ניסה להצדיק את עצמו. אלא ענה מיד לרבא תלמידו: אני חוזר בי! אכן לא התכוונתי לחלוק על רב יהודה ועל שמואל, כי אני מבין שיתכן שאישית אני שונה ואינני דוגמה עבור רוב האנשים. הרי כבר במסכת בבא קמא בתחילת דף עב (ע"א) התדיינתי איתך, רבא, וטעיתי, וסיפרתי לך אז שלא הייתי מספיק חד כי טרם אכלתי באותו יום בשר של שור. ואולי יש לכך קשר למתואר במסכת יבמות דף פ (ע"ב), שכאשר נשיאנו ראש הגלות השיא לי את בתו, הוא דרש לבדוק בסימני הגבריות שלי, כאשר רק זיפי זקן צמחו לי.
לכן תלמידי היקר, אני מקבל עלי את דברי המוסר שלך, ומעתה לא אחלק ציונים שיש בהם נימת זילזול לשמועות של דברי תורה שנמסרו מפי חכמים.
