זהירות בכבוד אדם / רפי זברגר

עירובין סג ע''א

הקדמה

בשלהי הדף הקודם, ובדף שלנו אנו עוסקים בסוגית ''מורה הלכה בפני רבו''. במסגרת דיון זה עסקנו גם בשאלת בדיקות סכין שחיטה, האם רב צריך להראות לרבו, או שמא יכול לפסוק בעצמו. למדנו את פסקו של רבא:
צורבא מרבנן חזי לנפשיה.
רבא פוסק כי תלמיד חכם, גם בהיות ''צעיר'', יכול לבדוק בעצמו את הסכין, ולא חייב להראות לרבו. 
נלמד היום סיפור הנוגע לבדיקת סכין של רב.  
 

הנושא

רבי אלעזר מהגרוניא ורב אחא בר תחליפא, איקלעו לבי רב אחא בריה דרב איקא, באתריה דרב אחא בר יעקב. בעי רב אחא בריה דרב איקא למיעבד להו עיגלא תילתא, אייתי סכינא וקא מחוי להו.
שני חכמים, רבי אלעזר ורב אחא בר תחליפא הגיעו לביתו של רב אחא בן רב איקא, בעיר שהמרא דאתרא היה רב אחא בן יעקב (שלשה חכמים בשם רב אחא: אחד האורחים, המארח והמרא דאתרא). רב אחא המארח רצה לשחוט עבור אורחיו עגל משולש (עגל משובח, כאשר הוא בשליש גידולו (יש גם פירושים נוספים)), והראה לאורחיו את הסכין לבדיקה לפני השחיטה. 
אמר להו רב אחא בר תחליפא: לא ליחוש ליה לסבא?
רב אחא האורח, שאל את מארחו ואת רבי אלעזר, האורח השני, האם אין לחשוש לכבוד רב אחא, המרא דאתרא, ויש להראות לו את הסכין לבדיקה?
אמר להו רבי אלעזר מהגרוניא: הכי אמר רבא - צורבא מרבנן חזי לנפשיה.
רבי אלעזר ציטט את דברי רבא אשר למדנו לעיל, כי מותר ל"תלמיד חכם צעיר" (כהסברו של רש''י למושג ''צורבא מרבנן'') לפסוק לעצמו בנושא שאלות סכין שחיטה. 
חזי ואיעניש רבי אלעזר מהגרוניא.
לאור דברי רבא אלו, בדק רבי אליעזר את סכין השחיטה של רב אחא המארח. מספרת לנו הגמרא כי רבי אלעזר נענש על כך שלא שאל את המרא דאתרא. 
והאמר רבא: צורבא מרבנן חזי לנפשיה?
תמיהה הגמרא על עונשו של רבי אלעזר: והרי באמת רבא פסק כי תלמיד חכם יכול לפסוק לעצמו בנושא שחיטה?
עונה הגמרא שתי תשובות, ומבדילה בין המקרה דנן, לפסיקתו של רבא:
שאני התם - דאתחילו בכבודו.
כאן כבר ''עסקו'' בכבודו של רב אחא, מרא דאתרא (שאלתו של רב אחא האורח), ומכיוון שכך, אין זה ראוי לא להתחשב ולפסוק לבד. שכן במצב זה, פסיקה עצמאית מהווה זלזול לכבוד הרב הזקן, המרא דאתרא. 
ואי בעית אימא: שאני רב אחא בר יעקב דמופלג.
תשובה שנייה קובעת כי אם הרב הוא זקן ומופלג בחכמה, אין לפסוק עצמאית (כדברי רבא), אלא יש להעביר לרב המופלג בחכמה את השאלה. 
 

מהו המסר

התשובה הראשונה לשאלת הגמרא דאתחילו בכבודו מלמדת אותנו מסר חשוב ומעניין. למרות שאם היו מראים את סכין השחיטה לרבי אליעזר בלא להזכיר את שם המרא דאתרא – הכול היה תקין, ולא הייתה שום בעיה של ''מורה הלכה בפני רבו'', כפסקו של רבא. אך לאחר שעלה שמו, והוזכר כבודו של רב אחא בר יעקב, המרא דאתרא, ''כללי המשחק השתנו''. עתה, יש להיזהר ולהישמר שבעתיים בכבוד הרב. ולכן, במצב זה, יש ''להחמיר'' ולשאול את הרב, כדי לא לגרום לפגיעה בכבודו.
אנו לומדים מכאן עד כמה יש להיזהר בכבוד כל אדם, ובוודאי כבוד רב, ובוודאי ובוודאי כבוד רב עיר. אם שמו של הרב הועלה, הרי שיש להקפיד הקפדה יתירה על כבודו.
כאמור, הדבר נכון גם בכבודו של כל אדם, באשר הוא, לא משנה גילו, מעמדו וכדו'. יש לשים לב היטב לתחושותיו, להרגשתו המשתנית בכל מצב. פעמים, הזכרת שמו כבר מחייבת שינוי התייחסות, ושמירה נוספת על דיבורינו ומעשינו, שלא יגרמו חס וחלילה לפגיעה בכבודו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]