מעשה לא סטנדרטי / רפי זברגר

עירובין סו ע''א

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה בפרק כי דיורו של גוי בחצר/מבוי אוסרת את הטלטול על כל בני אותה רשות. וכן למדנו כי ניתן לשכור את מקומו ובכך להתיר את הטלטול של בני החצר/המבוי. כמו כן למדנו כי אם הגוי אינו נמצא בשבת מסוימת, הרי אינו אוסר על שאר הדיירים באותה חצר את הטלטול בשבת. היום נדון במקרה שבתחילת השבת הגוי לא היה ולכן היה מותר לטלטל, אך במשך השבת הגיע למקום, האם וכיצד ניתן להמשיך להתיר טלטול בשבת. 
נקדים וניזכר בשתי הלכות נוספות:
1. הלכת ביטול רשות - אם יהודי שכח לערב יחד עם שכניו לפני השבת, הרי הוא יכול לבטל את רשותו, ובכך להתיר לשאר הדיירים שערבו ביניהם לטלטל, ולהוציא מרשותם לחצר וההיפך. ביטול רשות יכולה להיעשות אף בתוככי השבת עצמה. 
2. עירוב חצירות ושיתופי מבואות אשר אנו עוסקים בהלכותיהם חייבים להיעשות לפני כניסת השבת, כך ש''בזמן הקובע'' שהוא בין השמשות העירוב כבר קיים. 
 

הנושא

רבי חנינא בר יוסף ורבי חייא בר אבא ורבי אסי איקלעו לההוא פונדק, דאתא נכרי מרי דפונדק בשבתא.
שלושה חכמים: רבי חנינא, רבי חייא ורב אסי נקלעו לפונדק של גוי שלא היה שם בתחילת השבת. הוא הגיע תוך כדי השבת, ודנו החכמים בסוגיא:
אמרו: מהו למיגר מיניה? שוכר כמערב דמי, מה מערב מבעוד יום - אף שוכר מבעוד יום, או דילמא, שוכר כמבטל רשות דמי, מה מבטל רשות ואפילו בשבת - אף שוכר ואפילו בשבת.
התלבטו החכמים האם דין שכירות מן הגוי דומה לדין ביטול, ולכן ניתן יהיה לעשותו אף בתוככי השבת, או שמא דין שכירות דומה לדין עירוב אשר חייב להיעשות לפני השבת. 
רבי חנינא בר יוסף אמר - נשכור, ורב אסי אמר - לא נשכור.
חלקו שנים מן האמוראים: רב חנינא השווה לביטול ולכן התיר לשכור מן הגוי, ורב אסי השווה לעירוב ואסר לשכור. 
אמר להו רבי חייא בר אבא: נסמוך על דברי זקן ונשכור.
האמורא השלישי, רבי חייא פסק לסמוך על רבי חנינה שהיה זקן היותר מרב אסי. 
אתו שיילו ליה לרבי יוחנן, אמר להן: יפה עשיתם ששכרתם. 
גם רבי יוחנן הסכים לרב חייא כי אמנם מותר לשכור מן הגוי בשבת. וכדי להתיר להם לטלטל היו צריכים לאחר השכירות מן הגוי לבטל לאחד מהם את רשותם, וכך אותו בן אדם (שביטלו לו את רשותם) יוכל לטלטל. 
מוסיף התוספות על דברי רבי יוחנן שאמר ''פסקו יפה'' כרבי חנינה:
לא דמי למקח וממכר ליאסר בשבת, דלא הוי אלא כמתנה בעלמא, שאין עושין אלא להתיר טלטול.
תוספות בעצם תמה כיצד ניתן ''לעשות עסק'' ולשכור את חלק הגוי בשבת, הרי אין היתר לבצע מקח וממכר בשבת. 
לכן מסביר תוספות, כי שכירות זו מן הגוי אינה דומה למקח וממכר, שהרי כל כוונתו אינה אלא להתיר לטלטל במקום, ולכן מגדירים ''עסקה'' זו כנתינת מתנה המותרת בשבת.  
 

מהו המסר

דברי התוספות הנ''ל מלמדים אותנו כי לפעמים יש להתייחס לביצוע מעשה מסוים באופן לא רגיל, ולא סטנדרטי. שהרי על פניו, השכרת מקום נחשבת כעסקה דלא ניידי לכל דבר. השוכר מקבל רשות להשתמש במקום לזמן המוגדר בחוזה השכירות. אך אם כל מטרת השכירות שונה, ואינה אלא כדי להתיר לטלטל באותה רשות, הרי שאנו רואים ומחשיבים את המעשה כמשהו אחר לגמרי, ולכן מתירים לעשות זאת בשבת קודש.
גם מעשים בחיי יומיום לא תמיד מקבלים את הגוון והמשמעות הרגילה שלהם. למשל, אם ילד ביצע ''מעשה אסור''. אך המניעים שלו או המטרה בעשיית המעשה היו שונים מן ''המטרות הנורמליות'' של אותו מעשה, הרי שבכך נוכל למצוא עילה למעשה וללמד עליו זכות.
נ

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]