גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רל"ו מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף סד ע"א-ע"ב

"יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין" - משום שהם פטורים מדין תפלה

איתא בגמרא (סד א-ב): "אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין (-לטעון על כל ישראל לפני הקב"ה דבר שיפטרו כולן מדינא לעתיד לבוא, לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם". רש"י) מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו, שנאמר (ישעי' נא, כא) 'לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין'. מיתיבי, שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר וכו', כללו של דבר הרי הוא כפיקח לכל דבריו, אלא שפטור מן התפלה, מאי 'יכולני לפטור' דקאמר, נמי מדין תפלה (-"אם דנין אותן על שלא היו מתפללין בכוונה, יכול אני לפוטרן". רש"י). והקשו המפרשים, אם כוונתו היתה לפטור מדין תפלה בלבד, למה אם כן נקט בלשונו: "יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין", שמשמעותו לפטור מכללות הדין ולא מדין תפלה בלבד.

הגה"ק רבי נפתלי כ"ץ זצ"ל מביא בהקדמה לספרו 'סמיכת חכמים' ביאור נפלא בסוגיא בשם זקנו, ונעתיק לשונו: "... הואיל ואתי בידא אימא ביה מילתא בשם אדוני אבי זקני הגאון המפורסם אשר שמו בקרבי, מוהר"ר נפתלי כהן צדק ז"ל ה"ה ר"מ ואב"ד דק"ק לובלין... ותירץ הוא ז"ל על פי... הא דאמרינן בגמרא (עירובין מא, ב) 'עניות מעביר האדם על דעתו ועל דעת קונו, ונפקא מיניה למיבעי רחמי עליה', ופירושו, או דאחרים יתפללו עליו, או שיתפלל תחילה קודם כל שלא יבוא לידי דקדוקי עניות כל כך כדי שלא להעבירו על דעת קונו, ואם לא יתפלל איהו דאפסיד אנפשיה - ונקרא פושע".

"והנה בפסוק זה ד'שמעי זאת עניה ושכורת ולא מיין' כינה הנביא את ישראל בשני תוארים אינם יפים, היינו שקראן 'עניה' וגם 'שכורים' כדכתיב 'ושכורת ולא מיין', ואם יש להם שני תוארים מגונים אלו אז בודאי הם פטורין מדין של מעלה מכל וכל, כי מכל המצוות הם פטורין, כי הם אנוסים מצד העניות שמעביר אותם על דעת קונם, ואם נאמר שנקראו פושעים על שאינם מתפללין, על זאת הלא המה נחשבים ל'שיכורים' והשיכור אסור להתפלל, ואם כן כשהן פטורין מלהתפלל שוב אינם נקראים פושעים על שאינם מתפללין על דקדוקי העניות, כי אין בהם דין תפלה מצד השכרות, ואז הם פטורין מכל הדינים והעונשים מטעם העניות המעביר אותם מדעת קונם".

וממשיך לבאר מהלך הסוגיא: "וזה היה כוונת ר' יוחנן שאמר 'יכול אני את כל העולם מן הדין', וכוונתו מכל הדין והעונש של מעלה, ומייתי ראיה מהקרא ד'שמעי זאת עניה ושכורת ולא מיין', ולכן הביא כל הקרא לראיה, דרישא דקרא שנקראת עניה הוא לפטור מכל הדינין מטעם העניות, וסיפא דקרא לפטרן מדין תפלה - על שלא בעו רחמי עלייהו, כך היה כוונת רבי יוחנן, ולא פירש דבריו כי הם מפורשין ועומדין כשהביא כל המקרא לסמך על הברייתא ההיא ד'עניות מעברת את האדם' כו'. והמקשה דמקשה 'מיתיבי' לא הבין דברי רבי יוחנן כי לא ידע מהברייתא ההיא ד'עניות מעביר את האדם' כו', רק ראיית רבי יוחנן הוא מדנקראין שיכורים, והא דהביא רישא דקרא 'שמעי זאת עניה' הוא אגב סיפא, שלא רצה להתחיל הקרא באמצע. ועל זה מקשה, אם טעם דרבי יוחנן לפטור משום שכרות, הא אמרינן 'שיכור מקחו מקח כו' וחייב בכל המצוות' וכו'... ועל זה מתרץ: 'כי קאמר רבי יוחנן נמי מדין תפלה קאמר', פירוש, לא כשם שאתה סבור שעיקר פטור של רבי יוחנן הוא מטעם השכרות, אלא כונת רבי יוחנן לפטרן מכל הדינים שבעולם מטעם העניות, והא דמביא סיפא דקרא 'שכורת ולא מיין' כדי לפטרן נמי מדין התפלה מטעם השכרות, דזה הוא הגורם לפטרן מכל הדינים מטעם עניות, דאי לא היו פטורין מדין תפלה מטעם השכרות לא היו פטורין גם כן מטעם העניות, 'דהוי ליה למיבעי רחמי עלייהו', ופושעים נקראו שלא התפללו, מה שאין כן עתה שפטורין נמי מדין תפלה, אם כן אין שייך לומר הנפקא מינה 'למיבעי רחמי עלייהו', ואז אינן נקראין פושעים מטעם התפלה, ושפיר הם פטורין מכל הדינין מטעם העניות כדאמרינן, ודוק, ודברי פי חכם חן ושפתים יושק".

מהלך נוסף פירש ה'עיון יעקב' אחרי שציין לדברי ה'סמיכת חכמים', וז"ל: "יש לומר הפירוש כפשוטו, דאיתא ביומא (כ, א) 'הקב"ה מהו אומר, לפתח חטאת רובץ', פירש"י: 'היצר הרע מחטיאו בעל כרחו', וכדאיתא בפרק קמא דב"ב (טז, א) אמר איוב 'יכול אני לפטור את כל עולם כולו מן הדין... בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך" (ועי"ש ברש"י: "לפטור את כל העולם כולו - מדינו של הקב"ה לומר שאנוסין הן ע"י הקב"ה שברא יצר הרע וכו'. בראת רשעים - על ידי יצה"ר לפיכך אין ניצול מידך כי מי יעכב אנוסין הן החוטאין"), אף דש"ס דקאמר (קידושין ל, ב) 'בראתי תורה תבלין', מ"מ הא מצינו (סוכה נב, א) 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו', ובתלמידי חכמים יותר, אך ורק מצינו בש"ס דקידושין (פא, ב) על גדולי חכמים שהתפללו שיצילם השם מיצה"ר, כאשר באמת הוא נוסח תפלתינו, אך עכשיו שאנו פטורין מדין תפלה שנחשבין כשכור, אם כן גם כן אנו פטורין מהדין".

כעין זה כתב ה'חתם סופר' (דרשות דרוש ז' אב תקצ"ז), וזלש"ק: "ולפע"ד גם דבריו הראשונים אמתיים (כלומר, דבריו הראשונים 'לפטור את כל העולם כולו מן הדין' - בסתמא ולא רק מדין תפלה), דהנה כתיב (דברים יא, יג) 'לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם', ודרשו חז"ל (תענית ב, א) מזה מצות עשה של תפלה עבודה בלב, וקשה כיון דאמר 'אם שמוע תשמעו וגו' לאהבה את ה' אלקיכם' - שזה כולל כל התורה כולה, מאי שנא דפרט מצות עשה של תפלה, אלא הוא הדבר שדברנו בכמה מקומות, שאין בכח האדם לעבוד את ה' אם לא בעזר והשפעה מאת ה', ואין בזה מעשה לאדם אלא החפץ, ושיתפלל אל ה' שיעזור לו על זה וכו'... והנה ציוה הקב"ה 'אם שמוע תשמעו וכו' לאהבה', אע"פ שאינו באפשרות כח האדם, מכל מקום 'לעבדו בכל לבבכם' - תתפלל אל ה' בכל לבבך שתזכה לאהבה אותו, והשתא לפי זה אחר שפטרנו 'מדין תפלה' כשיכור, אם כן ממילא פטורים מדין כלל".