מה נחשב "דבר מצווה"?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין פב ע"א
ב"הלכה ברורה" מובאים פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך שלכתחילה אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצווה, אולם בדיעבד גם אם עירב אדם לצורך הרשות – יש תוקף לעירובו.
ב"בירור הלכה" יובא שיש בעניינים אלו מחלוקות בין הראשונים. יש המבינים מתוך פירוש רש"י שלשיטתו אף בדיעבד אם עירב אדם לצורך הרשות אין תוקף לעירובו. כמו כן יש המבינים מרש"י שאף אם עירב אדם לצורך מצווה – אין לו היתר לנצל את העירוב ולצאת לדבר הרשות, כי כל מטרת עירובי תחומין היא אך ורק לצרכי מצווה.
אכן, ההגדרה של דבר מצווה המצדיק לערב עירובי תחומין עבורו היא הגדרה רחבה, שכן הרמב"ם והמחבר בשולחן ערוך מזכירים בדבריהם לא רק מי שרוצה ללכת כדי לקיים מצוות גמילות חסדים, לבית האבל או לשמחת חתונה, אלא גם מי שהולך כדי להקביל את פני חברו נחשב כהולך לדבר מצווה.
הרמ"א, על פי דברי תרומת הדשן (סימן עז) אף מרחיב את ההגדרה יותר מכך ופוסק שאף מי שהולך לטייל בפרדס בשבת או ביום טוב לשם שמחת יום טוב – גם זה נקרא דבר מצווה. בעל תרומת הדשן כותב שבעניין עירוב מקילים ולכן הגדרת "דבר מצווה" בהקשר זה היא כוללת יותר מאשר בעניינים אחרים, ועולה מדבריו שלא כל מה שמוגדר כדבר מצווה לדבר אחד - מוגדר באופן אוטומטי כך גם לדברים אחרים, כי בעניינים מסוימים ההגדרה של דבר מצווה תלויה בהקשר שעליו מדברים.
