מהו החדר העיקרי לעניין מזוזה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין צב ע"ב
כאשר חצר קטנה נפרצה לגמרי לחצר גדולה – החצר הקטנה נחשבת טפלה לגבי הגדולה, כמו אחת הפינות שלה, ולכן אם יש תשעה אנשים בחצר הגדולה ועוד אחד בקטנה – הוא מצטרף למניין, אבל אם היו תשעה בקטנה ואחד בגדולה – הוא אינו מצטרף. כמו כן אם שליח הציבור נמצא בחצר הקטנה והציבור נמצאים בחצר הגדולה – הוא מוציאם ידי חובה, אבל לא להיפך, אם הוא בחצר הגדולה אזי אינו מוציא ידי חובה את הציבור שנמצא בחצר הקטנה.
מתוך ההלכות האלו הוכיח בעל שו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן קסא) שדינו של בעל הלבוש בהלכות מזוזה אינו המצאה שלו, אלא יש לו מקור. בעל הלבוש פסק (יו"ד סימן רפט,ג) שכאשר יש פתח בין שני חדרים – החדר שבו רגילים יותר להשתמש הוא נחשב החדר העיקרי והמזוזה צריכה להיות בימין הכניסה אליו, ולא מתחשבים בזה בהיכר הציר כדי להגדיר מהו כיוון הכניסה והיציאה. היו מהאחרונים שהקשו על כך ותמהו מאין לקח בעל הלבוש את הדין זה.
על כך כתב בעל שו"ת חלקת יעקב שהמקור הוא מהגמרא כאן, כי כשם שנאמר כאן שהמקום הגדול מושך אליו את המקום הקטן שיהיה בטל לגביו, כך הוא גם בעניין ההגדרה של הכניסה והיציאה לעניין מקום המזוזה, אלא שבקשר למזוזה אין חשיבות לגודל החדר אלא לתדירות השימוש, שהרי כל מקום שמשתמשים בו חייב במזוזה, לכן המקום שבו רגילים יותר להשתמש נחשב המקום העיקרי והחדר שלידו נחשב מקום משני, וכיוון הכניסה הוא לכיוון המקום שבו רגילים להשתמש בתדירות גדולה יותר.
