סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

עירובין ק ע"ב

 

כיצד נתייחס למעשה מכוער שכוונתו טובה?

באחד מנסיעותי בימי שישי שמעתי תכנית שבה נאמר שחמישים אחוז מסוכני המוסד הם נשים.

מה היחס לסוכנת מוסד שמשתמשת בפיתוי...ומעשה אסור בשביל להציל את עם ישראל?

בתלמוד הבבלי מסכת בעירובין דף ק עמוד ב נאמר:

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה - הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן. דאילו בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם, וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים, ואילו נבונים לא אשכח. ואילו גבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך, וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם".

התלמוד הבבלי משבח מאוד את יציאתה של לאה ואומר שבזכות זה זכתה לבנים שאין כמותם שהם משבט יששכר.

לעומת התלמוד הבבלי שמשבח את לאה, התלמוד הירושלמי מבקר את לאה:

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סנהדרין פרק ב הלכה ו:

"א"ל מהו דין דכתיב [יחזקאל טז מד] הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה. וכי אימינו לאה זונה היית דכתיב [בראשית לד א] ותצא דינה. א"ל לפום דכתיב [שם ל טז] ותצא לאה לקראתו. פשטין יציאה מיציאה".

התלמוד הירושלמי אומר שדינה למדה את מעשיה מלאה. והירושלמי יוצא כנגד המעשה.

ראוי לציין שבשום מקום בירושלמי לא כתוב שלאה קיבלה שכר על מעשיה לעומת הבבלי שמביא בשתי מקומות את השכר הגדול "יששכר" שממנו יצאו התלמידי חכמים המופלגים.

דבר זה מוביל אותנו למושג המובא בבלי: "עבירה לשמה".

התלמוד הבבלי משבח במספר מקומות את יעל שמביאה את עצמה למצב אסור בשביל לעייף את סיסרא וקורא לזה "גדולה עבירה לשמה":

"אמר ר"נ בר יצחק: גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן! אלא אימא: כמצוה שלא לשמה, דכתיב: תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך, מאן נשים שבאהל? שרה, רבקה, רחל ולאה".

הירושלמי בשום מקום לא מזכיר שגדולה עבירה לשמה.

שורש המחלוקת: כיצד מתייחסים למעשה שנראה לא טוב מבחינת הרואים?
הבבלי: ברגע שהכוונה טובה זה טוב, למרות שהמעשה נראה מכוער.
הירושלמי: ברגע שהמעשה נראה מכוער, זה לא טוב.
(ראוי לציין שגם שכתוב בירושלמי בסוטה שה' ידע שלאה התכוונה לטוב. הירושלמי לא משבח אותה על כך.. לעומת זאת הבבלי בנדה לא אומר שה' ממש סייע במעשה)

תגובות

  1. א כסלו תשפ"א 07:57 יכול להיות כך וכך | עלי

    המסקנה מכל הדברים היא שמדבר טוב עלול לצאת לא טוב ומדבר לא טוב עשוי לצאת טוב...מעשה לאה כשלעצמו היה טוב שהרי יצא ממנה יששכר, אך מזה גם חשבה דינה שאין מניעה לצאת לראות בבנות הארץ, ואמנם לראות כיצד בונים את הארץ זה בסדר אך להצטרף לבנות המקומיות שאינן צנועות ומנסות לגרות את הבנים זה מסוכן, כפי שיצא לבסוף עם שכם. ואולי להיפך גם כן, שנשים אלו שעובדות בשירות המוסד אינן הצנועות ביותר בלשון המעטה, אך לפחות הדבר משרת במקרים אלו מטרה טובה, כמו שהיה עם יעל וסיסרא. והעולם מורכב ביותר, בתוך זית שהוא פרי מר מאד מעץ שעליו מרים מאד, יש וניתן להפיק את השמן המעולה ביותר. ממזר יכול לכתחילה לקחת שפחה כנענית ולהוליד ממנה בנים ולשחררם ויהיו יהודים כשרים, אף כי בלי יחוס ואף כי קשים גרים לישראל כספחת, אבל ממזרים בישראל קשים יותר - כצרעת ממארת. וד"ל.

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר