אין לנו אלא מה שעינינו רואות  / רפי זברגר

עירובין ק ע"א

הקדמה

ננלמד את המשנה האחרונה בדף צ''ט, העוסקת בדיני "אילנות":
אילן שהיה מיסך על הארץ, אם אין גופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים - מטלטלים תחתיו.
אילן  שצמח לגובה, ולאחר מכן נופו חוזר ונוטה לכיוון האדמה, אם גובה של החלק הנוטה חזרה פחות משלושה טפחים מן הקרקע, ניתן להחשיבו כמחיצות וניתן לטלטל מתחת לאילן. וזאת על פי דין לבוד, המחשיב מרחק פחות משלושה טפחים כאילו אין רווח כלל.
שורשיו גבוהים מן הארץ שלשה טפחים - לא ישב עליהן:
דין איסור ישיבה על אילן חל בהיות שורשיו של האילן גבוהים מן הארץ שלושה טפחים לפחות. אם גובה השורשים פחות משלושה טפחים – אינו מוגדר כאילן לגבי הגזירה האוסרת ישיבה על האילן, ומותר לשבת עליו.
  

הנושא

הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים על הדין השני של המשנה:
איתמר: שרשי אילן הבאין מלמעלה משלשה לתוך שלשה, רבה אמר - מותר להשתמש בהן, רב ששת אמר - אסור להשתמש בהן.
מחלוקתם של רבה ורב ששת עוסקת במקרה שהשורשים של האילן צמחו ועלו לגובה יותר משלושה טפחים, או אז למדנו במשנה שאסור להשתמש בשורשים, אבל אותם שורשים הפכו את כיוון גדילתם, והמשיכו לצמוח חזרה לקרקע. רבה מתיר את השימוש באותם שורשים, ורב ששת אוסר. מיד מסבירה הגמרא את שורש מחלוקתם: 
רבה אמר - מותר להשתמש בהן, דכל פחות משלושה דארעא - ארעא היא, רב ששת אמר - אסור להשתמש בהן, דכיון דמכח איסור קאתי – אסורין.
מסבירה הגמרא כי שורש מחלוקת האמוראים, האם מסתכלים רק על החלק עליו אנו עוסקים ובו אנו דנים, או שמא מסתכלים על המקור ממנו אותו חלק בא. לפי רבה – מכיון שאנו מבקשים כרגע להשתמש בשורש (ייתכן לומר כי הדין דומה גם בענפים) שהוא כרגע בגובה הפחות משלושה טפחים ויש לדונו כקרקע ולא כאילן – לכן אנו מתירים להשתמש בחלק זה של השורש. לעומתו, סובר רב ששת, כי אנו לא מסתפקים במבט על החלק הנידון, אלא אנו מחפשים מניין הוא צמח, ומהיכן הוא הגיע. מכיוון ששורש זה מקורו מהחלק שהיה גבוה משלושה טפחים, הרי גם חלק הנידון, שהוא בגובה הפחות משלושה טפחים ייאסר. הגמרא בהמשך מביאה מקרים נוספים שבהם חולקים רבה ורב ששת, ומהם נלמד את אותו עיקרון של המחלוקת: האם מסתכלים רק על הנידון ממש, או גם מחפשים את המקורות שלו, ואם המקורות היו אסורים, גם הנידון שלנו ייאסר. 
 

מהו המסר

הלכה נפסקה בשולחן ערוך (סימן של''ו) כרבה, המתיר שימוש בשורש זה, למרות שמקורו באיסור. 
ניתן ללמוד מפסיקה זו מסר מאוד חשוב לחיים הבינאישיים. כמו השורשים, כך גם בני אדם. אין לדון אדם על פי שורשיו. בין אם השורשים שלו טובים, או שמא פחות טובים. האדם נידון על פי מעשיו, התנהגותו ודרכיו. אם הולך בדרך ישרה, הרי נדונו לכף זכות, למרות שאולי מקורו ושורשיו אינם כל כך טובים, ואם הולך בדרך פחות טובה, הרי ננסה בכל דרך אפשרית לתקנו ולשפרו, ולא ניתלה במקורות שלו, אפילו שהם טובים ומיוחסים מאוד. 
נוכל לומר באופן כללי, כי "אין לנו אין מה שעינינו רואות", ועל פי זה נדון כל אדם. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]