שיפור מתמיד  / רפי זברגר

עירובין קא ע"א-ע"ב

הקדמה

נלמדנו במשנה השניה בעמוד א' על טלטול של אדם ברשות אחת, כאשר הוא עומד ברשות אחרת. נלמד את הברייתא המובאת בגמרא, העוסקת בטלטול בין כרמלית לרשות היחיד, ומרחיבה יותר מהדינים הכתובים במשנה.
  

הנושא

תנו רבנן: פתחי שערי גינה, בזמן שיש להן בית שער מבפנים -פותח ונועל מבפנים, מבחוץ - פותח ונועל מבחוץ, מכאן ומכאן - פותח ונועל כאן וכאן, אין להן לא לכאן ולא לכאן - אסורין כאן וכאן.
הדינים הללו ברישא של הברייתא עוסקים בשער גינה המהווה כרמלית, כאשר מקום המנעול לשער זה נמצא בגובה עשרה טפחים ויש בו ארבע טפחים על ארבע טפחים ולכן מוגדר כרשות היחיד. העיקרון החורז את כל הדינים הללו, קובע כי רק לאדם העומד בתוך ''בית שער'' מותר לפתוח את שער הגינה. בית שער הינו בית קטן בגובה לפחות עשרה טפחים ושטח של לפחות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים ולכן נקרא רשות היחיד, ומותר לטלטל מתוך רשות היחיד זו, לרשות היחיד של מקום המנעול. לאור זאת קובעת הברייתא: אם יש בית שער בפנים – פותח מבית השער שבפנים. אם בית השער נמצא בחוץ – פותח מבית השער בחוץ. אם יש בית שער גם בפנים וגם בחוץ – יכול להחליט מאיזה בית שער לפתוח. ואם אין בכלל בית שער – אסור לפתוח (או לנעול) את המנעול בשער הגינה. 
וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים, בזמן שהמנעול למטה מעשרה - מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו לאיסקופה, ובזמן שהמנעול למעלה מעשרה - מביא מפתח מערב שבת ומניחו במנעול, למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו - דברי רבי מאיר.
הקטע השני של הברייתא עוסק בטלטול דומה, אך בין כרמלית לכרמלית. מנעול של חנות הנמצא בגובה פחות מעשרה טפחים נחשב לכרמלית, וגם האיסקופה, אשר שטחה ארבעה על ארבעה טפחים וגובהה פחות מעשרה טפחים, נחשבת לכרמלית. לכן פוסקת הברייתא, שיש לשים את מפתח של החנות באיסקופה לפני שבת, ואז מותר להשתמש בשבת במפתח זה, על מנת לפתוח את דלת החנות. מוסיפה הברייתא ופוסקת, כי אם גובה מנעול החנות הוא מעל עשרה טפחים, עובדה ההופכת אותו לרשות היחיד, אין אפשרות להניח את המפתח במקום אחר (איסקופה), שהרי אז יטלטל בשבת מכרמלית לרשות היחיד, אלא משאיר את המפתח בתוך המנעול, ולאחר השימוש מחזיר שוב את המפתח לאותו מקום. עד כאן דברי רבי מאיר במשנה.
וחכמים אומרים: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים - מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו. או בחלון שעל גבי הפתח, אם יש בחלון ארבעה על ארבעה – אסור, מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות.
חכמים חולקים על רבי מאיר וסוברים כי מקום המנעול של החנות אינו מקווה רשות היחיד, גם אם גובהו למעלה מעשרה טפחים, אלא נחשב למקום פטור. משכך, מתירים חכמים להניח את המפתח על האיסקופה ולקחת משם למנעול, שהרי מותר לטלטל מכרמלית (איסקופה) למקום פטור. מוסיפים חכמים ופוסקים כי לאחר השימוש, מותר להניח את המפתח בחלון, אשר שטחו קטן מארבעה טפחים על ארבעה טפחים, אשר אינו מהווה רשות היחיד. (לכאורה אין בעיה לטלטל ממקום פטור (מקום המנעול) לרשות היחיד, אלא מסבירה הגמרא בהמשך, כי העברה של חפץ מכרמלית למקום פטור, ולאחר מכן, ממקום פטור לרשות היחיד אסורה, למרות שכל אחת משתי הפעולות הללו לבדה מותרת).
מדקאמר: וכן חנויות, מכלל דבאיסקופת כרמלית עסקינן. האי מנעול היכי דמי? אי דלית ביה ארבעה - מקום פטור הוא, ואי אית ביה ארבעה - בהא לימא רבנן - אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל בו, ומחזירו לאיסקופה או לחלון שעל גבי הפתח, והא קא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד?
הגמרא מבינה מלשון הברייתא אשר משווה בין חנות לשער גינה (המילה ''וכן''), כי גם בחנות מדובר באיסקופה שהיא כרמלית. לאור זאת מנסה הגמרא להבין באיזה מקום נמצא המנעול של החנות. וחוקרת את האפשרויות: אם המנעול נמצא במקום קטן מארבעה טפחים על ארבעה טפחים, הרי זהו מקום פטור, ואז לא ברורה דעת רבי מאיר האוסר.
אם המנעול נמצא במקום של ארבעה על ארבעה, הרי זהו רשות היחיד, וכיצד חכמים התירו לטלטל מהאסקופה (שהיא כרמלית, כאמור) לרשות היחיד בשבת?
אמר אביי: לעולם דאין בו ארבעה ויש בו לחוק ולהשלימו לארבעה, ובהא פליגי: דרבי מאיר סבר - חוקקין להשלים, ורבנן סברי - אין חוקקין להשלים.
מעמיד אביי את הברייתא במנעול שאמנם אין לו שטח של ארבע טפחים על ארבעה טפחים. אך יש אפשרות לחקוק בדלת, ולהפוך את מקום המנעול לשטח של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים. במצב כזה חולקים רבי מאיר וחכמים.
רבי מאיר סובר, שניתן לראות את המנעול כאילו יש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים למרות שלא חקקו בפועל את הדלת, ולכן זהו רשות היחיד ואסור. חכמים סוברים שאנו מסתכלים על המצב הנוכחי, לא לפי הפוטנציאל, וכיוון שכרגע לא חקקו, הרי זה מהווה מקום פטור ומותר לטלטל אליו את המפתח.
בהמשך הגמרא מסיקים כדעת רבי מאיר כי חוקקין להשלים.  
 

מהו המסר

פסק ההלכה כרבי מאיר מלמד אותנו כי אנו בוחנים מצבים לפי הפוטנציאל הגלום בהם. אם ניתן לשנות, לשפר ולהיטיב מצב מסוים, הרי אפילו אם בפועל לא פעלו ולא שיפרו, אנו מסתכלים על המצב כאילו נעשה בפועל. 
משמעות הלכה זו מלמדת אותנו כל הזמן לפקוח עיניים ולבחון היכן ניתן לעשות עוד. באיזה אופן אנו יכולים לשפר את התנאים ולעשות יותר טוב. מבט כזה על החיים מתווה לנו דרך להתקדמות ולעלייה מתמדת בכל המישורים. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]