מה ההבדל בין חיבור מיתר למתיחת קפיץ בשעון?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין קב ע"ב
במשנה מדובר על מיתר של כינור בבית המקדש, ומסביר רש"י (לקמן קג,א ד"ה אף היא) שחיבור המיתר לגוף הכינור היא פעולה שאסורה בשבת מן התורה, כי יש בזה תיקון כלי. על פי זה כתב בעל החיי אדם (כלל מד סעיף יט) שכיוצא בזה אסור למתוח את הקפיץ של שעון שהפסיק לפעול, משום שגם זהו תיקון כלי, שהרי בשני העניינים, במיתר של הכינור ובקפיץ של השעון, ללא הפעולה שעושה האדם לא יכול הכלי לפעול, ונמצא ששתי פעולות אלו, חיבור המיתר של הכינור ומתיחת הקפיץ של השעון דינן הוא שאסורות מן התורה משום תיקון כלי.
מכאן הוא מקשה על בעל שו"ת פנים מאירות (ח"ב סימן קכב), שכתב שאין כל איסור למתוח קפיץ של שעון בשבת, אפילו אם השעון כלל לא פועל, כי מאחר שמיד עם מתיחת הקפיץ הוא הולך ומתרפה על ידי הילוך השעון, אין זה נחשב תיקון כלי, שהרי סופו להפסיק.
אמנם מרן הרב קוק זצ"ל (אורח משפט סימן קלד) דחה את קושייתו של בעל החיי אדם, וכתב שאין לדמות את שני העניינים, כי בגמרא מדובר על חיבור של מיתר שכלל לא היה מחובר לכינור, וזו וודאי מלאכת תיקון כלי, שהרי החיבור הזה מחדש את כוח פעולתו של הכינור באופן שלא היה קיים לפני כן. לעומת זאת כאשר מדובר בשעון שהקפיץ שלו מצוי במקומו, רק שאינו מתוח - כוח הפעולה של השעון קיים, והשעון נחשב כלי לכל דבר, ומתיחת הקפיץ אינה מחדשת בו את כוח הפעולה. כלומר: חיבור המיתר הוא תיקון כלי ומתיחת הקפיץ אינה תיקון כלי. עם זאת הוא לא מכריע להקל שהדבר מותר.
