גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רמ"א מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף ק ע"ב

השגת הנהגות התורה בכח ההתבוננות במדות והנהגות בעלי החיים

בגמרא (ק ע"ב) דרש רבי חייא, מהפסוק באיוב (לה, יא) "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ", שלמדים עניני מדות והליכות מבהמות הארץ ומעוף השמים, וכן "אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול ("שאינו מטיל רעי בפני אדם, ומכסה צואתו". רש"י), וגזל מנמלה ("דכתיב [משלי ו, ח] 'אגרה בקיץ לחמה', ואין אחת גוזלת מאכל חברתה") ועריות מיונה" וכו' (ק ע"ב).

ובספר 'העקרים' (מאמר ג פרק א) כשמאריך במעלת האדם לעומת שאר בעל חיים, מבאר הענין במאמר איוב ודרשת רז"ל, וז"ל: "ואין רצונו לומר שהבהמות והעופות הם יותר חכמים ונבונים ממין האדם, שיצטרך האדם ללמוד מהם, כי החוש יכזיב זה להיותו מושל על כולן ורודה בהם, אבל יאמר, כי האדם מצד ששכלו וכליו, כלליים ילמוד מכל הבעלי חיים כל התחבולות וההשגות הפרטיות אשר להם... כמאמר חז"ל 'א"ר חייא מאי דכתיב 'מלפנו מבהמות ארץ' וכו'... אמר רבי יוחנן אלמלי לא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה', וזה מבואר על הדרך שכתבנו כי המדות הפרטיות אשר בבעלי חיים ראוי לו לאדם שילמד אותם מצד שכלו ויתקבצו כולם בו...".

ומוסיף לבאר: "ועל הכונה הזאת נתיסד פרק שירה שאמרו רז"ל 'כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא', ואין הכונה על ההגה והצפצוף בפה, אלא על מחשבת הלב כמו 'אמרתי אני בלבי' (קהלת ב, א) והמחשבה היא, שיסתכל כי מכל אחד מן הנבראים הנראים לעין יש ליקח ראיה על איזו מדה טובה או מוסר השכל או דבר חכמת בינה...".

כהמשך לדבריו נעתיק מה שכתוב בהקדמה לספר 'כנף רננים' (פי' נפלא על ספר שירה להג"ר חנוך זונדל לוריא זצ"ל מגיד מישרים בעיר נאוורדאק, נדפס בקאראטשין תר"ב), אחרי הביאו את דברי 'ספר העיקרים', וז"ל: "וזה אצלי ענין הבאת בעלי חיים אל האדם לקרוא שמותם, כאמור (בראשית ב, יט): 'וייצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו' וגו', ולפי הפשט אין לו באור, לאיזה צורך עשה זה ה' שהביאם לו, וגם ענין 'לראות' - אצלו יתברך קשה, אמנם כפי דרכינו יתכן מאד, כי אחר שנברא האדם בעולם ואי אפשר שיחיה בלי דת ונימוס, איך יתנהג עם הנהגת נפשו, או אחר כך הנהגת ביתו, ואחר כך הנהגת מדינתו, או הנהגתו עם אלקיו, היה מכוונתו יתברך להביא לפניו מיד אחר הבראו כל הנמצאים יקרא להם שמות, וענין קריאת השמות אינו בהסכמה כבשאר לשונות, אמנם כל שם - תופס מהות הדבר וגדרו, כמבואר ברמב"ן פרשת בראשית (שם, כ), ממפעל וטבע כל נמצא נגזר שם שלו, דרך משל אדם - מאדמה, חוה - מחיה, וכמוהו שור חמור איל פרה - בלי ספק אלו השמות נגזרים מפעולות מורה על טבע התייחדות כל מין מזולתו, ויהיה צריך להבין תחילה פעולת כל נמצא וטבעו, אשר לפיהו יגזור כל שם מפועל שלו המורה על טבעו, וישים על לבו מיד אחר יצירתו להתבונן תכליתו להשלים אלו הנמצאים, על ידי קחת ראיה מטבע כל נמצא על איזו מידה או מוסר להנהגתו, ויהיה לו טבע המציאות כספר התורה כתוב עליו כל אשר יעשה האדם וחי בהם, ולתועלת זה הובאו אליו יקרא שמותם, בכדי שלא יהיה משולל דת והנהגה...".

וממשיך עוד בדבריו הנעימים: "גם על זה הדרך ישכון אור חכמת אברהם אבינו שהכיר את בוראו, גם מה שאמרו (קידושין פב.) 'קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא נתנה', והוא מהשכלת טבעי כל הנבראים, עמד והתבונן בשכלו על חכמת ממציאם וטבע המציאות, הוא ה'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה' (בראשית כח, יב) 'ומלאכי אלקים', הם [האנשים] השלמים ה'עולים'... ועמד על ידי זה על מצות כל התורה וכו', ואמרו במדרש (ב"ר סא, א) שהיו שתי כליותיו של אברהם כשתי מעיינות נובעות חכמה וקיים אפילו עירוב תבשילין (עי' ויק"ר ב, ט) והבן, וכן עבודת כל הקדמונים קודם מתן תורה, ולזה היו בוחרים להיות רועי צאן - אשר הוא עזר גדול לחיות חיי ההתבודדות והפרישות מבני אדם, אשר באופן כזה יכולים להשכיל על אמיתת חכמת הנמצאים למיניהם מעל פני האדמה באין מטריד ומונע, ומשה גם כן זכה לכל הכבוד הזה ברעותו את צאן יתרו, כמו שנאמר במדרש רבה (שמ"ר ב, א) 'ומשה היה רועה' וגו' (שמות ג, א) הדא הוא דכתיב (תהלים קג, ז) 'יודיע דרכיו למשה', הכוונה על ידי היותו רועה צאן וחי חיי התבודדות זכה לשיודיעו ה' דרכיו".

כדברים הללו בהשגת אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה מכח טבעי הבריאה - מתבאר גם בדברי הכהן הגדול רבי צדוק מלובלין זי"ע בספרו 'פרי צדיק' (פר' וארא אות ג): "הנה שם א-ל ש-די... שהוא גמר מעשה בראשית, והוראת השם שאמר לעולמו די שבשעה שברא הקב"ה העולם היה מרחיב והולך וכו' (עי' חגיגה יב.) ואומרים בשם רבינו ר' בונם זצוק"ל שפירש 'שאמר לעולמו די', שמזה יספיק שיכיר הנברא מלכותו ית"ש, והוא, כי תכלית מכוון הבריאה שיכיר האדם מלכותו, ומכל מה שנברא יוכל האדם ללמוד, וכמו שאמרו 'אלמלי לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול גזל מנמלה עריות מיונה'... והיה העולם מרחיב והולך שיוכלו להכיר יותר מלכותו, עד שא"ל הקב"ה שאין צריכים להתפשט יותר, כי יש די בהבריאה שנברא עד היום להכרת כבוד מלכותו ית', והנה אברהם אבינו ע"ה היה הראשון שהתחיל להכיר אלקותו ית' בעולם והסתכל בהבריאה... וכן מכל מה שנברא בעולם למד, כי העולם נברא על ידי התורה... ובחכמתו והשגתו השיג כל התורה כולה מהבריאה... ועל כן קיים כל התורה עד שלא נתנה... וכן יצחק ויעקב הכירו אלקותו יתברך מכל הבריאה..." (וכ"ה בדבריו במאמריו לר"ח אלול אות ג).