אורות ביציאה מירושלים
הרחבת גבולות הקודש
פסחים נ ע"א / חיים אקשטיין
"ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה'. מאי מצלות הסוס?
אמר רבי יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים, עד שהסוס רץ ומציל. רבי אלעזר אמר: כל מצילות שתולין לסוס בין עיניו יהיה קדש לה'. ורבי יוחנן אמר: כל ביזה שבוזזין ישראל עד שעה שהסוס רץ ומציל - יהיה קדש לה'".
היכן נמצאת היציאה מירושלים?
לאנשים שגרים בירושלים התשובה אולי ברורה, אבל אצל אנשים שבאים מחוץ לה רק כדי לבקר – לפעמים עולה השאלה מתי יוצאים מירושלים. היינו בעיר העתיקה, עמדנו קרוב למקום המקדש, אנחנו יוצאים מלאי התרגשות – באיזו נקודה אפשר לומר בגעגוע שירושלים מאחורינו, וניפגש בפעם הבאה? מי שמבחינתו ביקור בירושלים הוא אירוע נדיר ומשמעותי, ינסה אולי להרגיש כמה שיותר. יצאנו מהעיר העתיקה, אבל אנחנו עדיין בעיר. עברנו את גשר המיתרים, אבל אנחנו עדיין לפני גינות סחרוב. יצאנו לגמרי מהתחום המוניציפאלי של ירושלים, אבל האורות שלה עדיין מאחורינו, ואולי בכלל כל כביש מספר אחת מחובר לירושלים... בסוף, גם מי שמחובר מאוד לעיר הקודש, יצטרך להודות שהוא כבר לא שם. הוא חזר לישראל ה"רגילה", לעיר שלו, ליישוב שלו, נחת מירושלים של זהב לחיים האפורים.
התחושה הזאת, אולי, עומדת ברקע הדיון המרתק באגדה על התרחבותה של ירושלים.
חכמים מפתחים את הנבואה הייחודית של זכריה, החותמת את ספרו (ונקראת בהפטרת חג הסוכות). זכריה מדבר על זעזוע גדול בירושלים ובעולם, שאחריו יבוא גילוי של אחדות עליונה, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". זכריה מדבר על אחדות ששוברת את כל המסגרות, ופורצת את כל הגבולות: את הגבול בין יום ללילה, בין קיץ לחורף, בין אור לחושך, אפילו בין ירושלים למקומות שיש בהם מים. כחלק מהאחדות הזאת, צפויה גם אחדות בינלאומית, שבמסגרתה יבואו כל העמים לירושלים בסוכות.
חכמים מדברים על המציאות העליונה הזו, בין השאר על ההשלכות הכלכליות שלה. אחרי המלחמה שתהיה על ירושלים, עם ישראל יצבור ביזה מכל העמים, עד שלא תהיה יותר מצוקה כלכלית בבית המקדש. עם ישראל יתעשר, והעושר יהיה מכוחם של העמים, אלה שאיימו על ירושלים ולבסוף ייפלו לפניה, ויתרמו בעל כרחם לכלכלתה. התוצאה של השגשוג הכלכלי, וכן של ההצלחה הצבאית מול העמים, תהיה שבית המקדש ייהנה סוף סוף מעצמאות. לאורך רוב שנותיו של בית המקדש השני, הוא היה תלוי באחרים מבחינה כלכלית ומדינית, וממילא גם מבחינה רוחנית ותרבותית. מעבר לבשורה הזו, בעומק התחזית הצבאית והכלכלית עומדת אולי תפיסה רוחנית: יהיו מאבקים בין עם ישראל לכוחות אחרים, אבל כתוצאה מכל המאבקים – עם ישראל ימצא את עצמו עם שלל אורות, תכנים ותכונות שאימץ מהעמים והתרבויות שמולם התמודד. את כל הכוחות שאימץ מבחוץ הוא ירתום לעבודת הקודש, וכך עבודת הקודש תהיה חזקה, מבוססת, טהורה ובלתי תלויה.
לפני תיאור העושר, יש שני מדרשים מעניינים על הפסוק "ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קודש לה'". זה אחד הפסוקים האחרונים בנבואת זכריה, והוא מעורר תשומת לב. הדרשה המוכרת יותר היא של רבי אלעזר, שאפילו התכשיטים שתולים על הסוס לנוי יהיו קדושים. כלומר, הקדושה תתפשט אפילו על פני התחום הבהמי והגס. אולם יש על הפסוק עוד דרשה, בשם רבי יהושע בן לוי: "עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים, עד שהסוס רץ ומציל". מה הכוונה?
רש"י מסביר ש"מציל" פירושו מלשון צל, וזהו שילוב של תיאור זמן ותיאור מקום. נניח שסוס יוצא מירושלים בבוקר; בשעות הבוקר הוא עדיין מואר מהשמש שבאה ממזרח, אבל בצהריים השמש כבר תהיה מעליו, וגופו עצמו יעשה צל תחתיו. המקום שבו זה יקרה – היכן שהסוס כבר יעשה צל לעצמו בצהריים – שם יעבור הגבול. עד שם תגיע ירושלים. לכאורה זו דרך ארוכה ומורכבת לומר כמה קילומטרים יתווספו לירושלים – אין דרך אחרת לומר שירושלים תתרחב מאוד, רק על ידי חישוב המקום שהסוס יגיע אליו באמצע היום?
בהנחה שהסוס הוא סמל לבהמיות (אולי בתפארתה ועוצמתה), והאור והצל הם כמובן מושגים שמשמשים לדימויים רבים, נראה שירושלים תתרחב עד המקום שבו הבהמיות מקרינה מעצמה. את האור של ירושלים לא ירגישו רק בירושלים עצמה; גם כשהאדם יתרחק קצת ממקום המקדש, הוא ירגיש עדיין שהקדושה מלווה אותו, האור שלה יאיר עליו כמו שמש ממזרח. במחלף הראל, בקסטל, אחרי שער הגיא, הוא עדיין יחסה בצילה של ירושלים. מתי הוא יוכל להשתחרר מירושלים והשפעתה? כשהוא עצמו כבר יעשה צל. כשירגיש שהוא טעון, שעכשיו הוא מלא כוחות – אז כבר לא יהיה לו צורך להרגיש את ירושלים, הוא עצמו כבר ישמש מקור אור.
אולי חזון זה לא נאמר רק כלפי ירושלים במישור הגיאוגרפי, בציר המקום. גם בציר הזמן, ייתכן שהקדושה תשפיע גם אחרי צאת השבת או החג, כל עוד האדם זקוק להשפעתה, עד שיוכל להסתדר בכוחות עצמו. אם אדם עובר שלב בחיים של התכנסות, לימוד, התעלות – השלב הזה לא ייפסק ברגע אלא ימשיך ללוות אותו גם לתחנה הבאה בחיים, עד שירגיש עצמאי.
ביום ההוא, כשנהיה תמיד מוארים באור הקודש, בין אם נהיה קרובים אליו ומושפעים ממנו ובין אם נהיה כבר רחוקים אך מלאי אור ועוצמה, יהיה ה' אחד ושמו אחד.
