הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

בני דוד

 
במסגרת הדיון בשאלה כיצד שופטים את המלך, דנה הגמרא בדינים המיוחדים למלך. בין השאר מובא במשנה הדין של 'לא ירבה לו נשים', והמשנה אומרת שהמספר שנחשב הרבה לצורך העניין הזה הוא שמונה עשרה נשים:

1. משנה מסכת סנהדרין פרק ב משנה ד

"לא ירבה לו נשים" - אלא שמנה עשרה. רבי יהודה אומר: מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. ר' שמעון אומר: אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר "לא ירבה לו נשים"? - אפילו כאביגיל.

המחלוקת בין ר' שמעון לבין ר' יהודה היא שלדעת ר' שמעון מדובר באיסור גורף, שאין לשאת מעל שמונה עשרה נשים ואין זה משנה האם הן מסירות את לבו או לא, וכשמדובר באשה שעלולה להסיר את לבו, הרי שאפילו אחת אסור לו לישא (ולמרות שבדרך כלל דורשים את טעם הכתוב, הרי שכאן שהתורה בפירוש אמרה את הסיבה, אין דורשים את הטעם). לדעת ר' יהודה, לעומת זאת, בדרך כלל אין דורשים את משמעות הכתוב, אבל כאן שהתורה כתבה במפורש את הטעם, אנחנו נצמדים לטעם שכתבה התורה, ולכן רק כל עוד קיים החשש שיסירו את לבו אסור לו להרבות בנשים, אבל אם הן נשים צדקניות, מותר לו להרבות כמה שהוא רוצה.

הגמרא דנה בשאלה מניין קבעו חז"ל שמספר הנשים המותר הוא שמונה עשרה, ואומרת שהמקור הוא בדברי נתן הנביא לדוד, שהוא יכול היה להוסיף עוד כהנה וכהנה נשים על אלו שכבר היו לו. וכך מובא בגמרא:

2. תלמוד בבלי סנהדרין כא, א

הני שמונה עשרה מנלן? - דכתיב "ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום בן מעכה והרביעי אדניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון". וקאמר ליה נביא: "אם מעט ואסיפה לך כהנה וכהנה". כהנה - שית, וכהנה - שית. דהוו להו תמני סרי. מתקיף לה רבינא: אימא כהנה - תרתי סרי וכהנה עשרין וארבע! - תניא נמי הכי: לא ירבה לו נשים - יותר מעשרים וארבע. - למאן דדריש וי"ו - ארבעים ושמנה הוו! - תניא נמי הכי: לא ירבה לו נשים יותר מארבעים ושמנה. ותנא דידן מאי טעמיה? - אמר רב כהנא: מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא מה כהנה קמא - שית, אף כהנה בתרא - שית. והא הואי מיכל! - אמר רב: עגלה זו מיכל, ולמה נקרא שמה עגלה? - שחביבה עליו כעגלה, וכן הוא אומר "לולי חרשתם בעגלתי" וגו'. - ומי הוו למיכל בני? והכתיב "ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה"! - אמר רב חסדא: עד יום מותה - לא היה לה, ביום מותה - היה לה. מכדי, בנים היכא קא חשיב להו - בחברון, ואילו מעשה דמיכל - בירושלים הוה, דכתיב "ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז"! - ואמר רב יהודה ואיתימא רב יוסף: שקלתה מיכל למיטרפסה. אלא אימא: עד אותו מעשה - היה לה, מכאן ואילך - לא היה לה, והכתיב: ויקח דוד עוד פלגשים ונשים בירושלים, למלויי שמונה עשר. מאי נשים ומאי פלגשים? - אמר רב יהודה אמר רב: נשים, בכתובה ובקידושין, פלגשים - בלא כתובה ובלא קידושין. אמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד, וכולן בני יפת תואר היו, ומגדלי בלוריות היו, וכולן יושבין בקרונות של זהב, ומהלכין בראשי גייסות היו, והם היו בעלי אגרופין של בית דוד.

כלומר שבסופו של דבר היו לדוד שמונה עשרה נשים ופילגשים, אבל היו לו עוד ארבע מאות ילדים שהם בני יפות תואר - אשה שהתורה התירה לקחת במלחמה.

הפסוקים שעליהם מתבססים חז"ל הם הפסוקים בשמואל שמתארים את בני דוד. ראשית מופיעים הבנים שנולדו בחברון, עוד לפני שהוא מלך על כל ישראל, וכבר אז היו לדוד שש נשים, ומכל אשה היה לו בן אחד:

3. שמואל ב פרק ג, פסוקים ב-ה

וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת: וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר: וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל: וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן:

לאחר שהוא מלך על כל ישראל, הוא נשא נשים נוספות, ונולדו לו עוד אחד עשר ילדים, ביניהם גם שלמה:

4. שמואל ב פרק ה, יג-טז

וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלִַם אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה: וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ: וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט:

ואולם, יש כמה הבדלים בין התיאור הזה, המופיע בשמואל, לבין התיאור המופיע בדברי הימים:

5. דברי הימים א פרק ג, א-ט

וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בְּחֶבְרוֹן הַבְּכוֹר אַמְנֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית שֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית: הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר הָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית: הַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה לַאֲבִיטָל הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ: שִׁשָּׁה נוֹלַד לוֹ בְחֶבְרוֹן וַיִּמְלָךְ שָׁם שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּשְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל: וְיִבְחָר וֶאֱלִישָׁמָע וֶאֱלִיפָלֶט: וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ: וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפֶלֶט תִּשְׁעָה: כֹּל בְּנֵי דָוִיד מִלְּבַד בְּנֵי פִילַגְשִׁים וְתָמָר אֲחוֹתָם:

נסכם את ההבדלים בטבלה הבאה:

ההבדל היחיד לגבי הילדים שנולדו לו בחברון הוא בשמו של בנה של אביגיל. לפי ספר שמואל שמו היה כלאב, ולפי דברי הימים שמו היה דניאל. מסבירים חז"ל שזהו אותו אדם, אלא שהוא נקרא בשני שמות. הסבר אחד ניתן בגמרא:

6. תלמוד בבלי ברכות ד, א

ואמר רבי יוחנן: לא כלאב שמו אלא דניאל שמו, ולמה נקרא שמו כלאב? - שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה, ועליו אמר שלמה בחכמתו: "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני", ואומר: "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר".

הסבר אחר ניתן בילקוט שמעוני:

7. ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קמא

דבר אחר, למה נקרא שמו כלאב? לפי שהיו ליצני הדור אומרים אפשר שמדוד היא מתעברת? אבל מנבל היא מתעברת! מה עשה הקב"ה? צר צורתו כצורתו של אביו, וזהו כלאב - כאלו אב.

לגבי ההבדלים בארבעת הבנים האחרים, אומר הרד"ק שבת שוע היא בת שבע, ולגבי ההבדלים בתשעת האחרים (שבשמואל יש רק שבעה) אומר הרד"ק ששני ילדים שהיו לדוד מתו בצעירותם ולכן לא נחשבו בספר שמואל. אגב, יכול להיות שזה מסביר את העובדה שיש לו שני ילדים עם אותו שם - כי הוא קרא לשני כך אחרי שהראשון כבר מת:

8. רד"ק דברי הימים א פרק ג פסוק ה

ארבעה לבת שוע בת עמיאל - היא בת שוע בת אליעם, ויש שהיו קוראין אותה בת שבע ויש בת שוע כי קרובים הם, וכן עמיאל ואליעם אחד הוא אלא שהאותיות הפוכות, ולא נזכרו אלו הארבעה בנים כסדר תולדותם, שהרי שלמה היה הגדול כי הוא היה הבן הראשון שהיה לבת שבע מדוד אחרי מות הילד וכמו שכתוב "וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה ותלד בן ויקרא שלמה שמו". ובספר שמואל כשזוכר אותם בני דוד שנולדו בירושלים אינו זוכר אליפלט הראשון ונגה, אולי לא היו בחיים אז ולא מנה אותם ובזה הספר מנה אותם אף על פי שלא היו אלה השנים בחיים כי מנה הנולדים לו בירושלים, ולפי שאמר הנה כל בני דוד מנה אותם כולם. ואף על פי שלא אמר ואליפלט השני אולי מת הראשון כשקרא שם האחרון אליפלט, ובמנין השני בזה הספר יש שנוי מעט ביניהם כי הראשון אליפָלט והשני אליפֶלט:

דבר מעניין שלא ידוע ממקור אחר הוא שלבת שבע היו עוד שלושה בנים: שמעא (או שמוע), שובב ונתן. מה עלה בגורלם של אותם בנים? - לכאורה, מה שעלה בגורלם של שאר בני דוד שאינם מוכרים לנו. אבל בהחלט מוזר ששלמה מוזכר אחרון, למרות שהוא הראשון שנולד (אחרי מותו של התינוק)! מדוע בחר המקרא לשנות את סדר ילדי בת שבע?

הסבר מעניין לכך ניתן במאמרו של הרב יעקב מדן, אשר טוען שהסדר שמופיע פה הוא הסדר הנכון, ושלמה באמת נולד אחרי שלושת הבנים הללו, ולא היה הבן הראשון של בת שבע. כאשר בא נתן אל דוד ואמר לו את משל כבשת הרש, דוד עצמו גזר את דינו:

9. שמואל ב פרק יב, פסוקים א-ח

וַיִּשְׁלַח ה' אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ: לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד: וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת: וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו: וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת: וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל: וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹקֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל: וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה:

מדוע גזר דוד על העשיר לשלם ארבעה כבשים? - התשובה היא פשוטה, לכאורה, שהרי כך אמרה התורה:

10. שמות פרק כא פסוק לז

כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה:

ואולם, כיצד בא הדבר לידי ביטוי בנמשל? הרי מה שקרה בסופו של דבר לדוד היה רק שהילד שנולד מבת שבע מת למרות כל תפילותיו! מסביר רש"י שבעצם לא רק בן אחד של דוד מת, אלא ארבעה בנים, בדיוק כפי שהוא גזר על עצמו:

11. רש"י שמואל ב פרק יב פסוק ו

ישלם ארבעתים - כך אירע לו שלקה בארבעה בנים הילד ואמנון תמר ואבשלום:

אמנם, לגבי תמר אפשר לומר שהיא לא מתה, אבל היא ישבה שוממה ומעולם לא נישאה, והתורה אף אומרת על האונס "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה". אגב, אם מישהו לא משתכנע מכך, ניתן להוסיף את אדוניה בן חגית, שגם הוא נהרג. הסיבה שרש"י לא רצה למנות את אדוניה היא בגלל שאדוניה לא מת בחיי דוד.

ואולם, הרב יעקב מדן, במאמרו ב'מגדים' ובספר שכתב על חטאו של דוד, טוען שדינו של דוד יצא לפועל בארבעה בנים אחרים, בסמיכות לאירועים, ולא אחרי שנים רבות כל-כך:

12. הרב יעקב מדן, מגילת בת שבע, מגדים יט, עמ' 145

קריאת הפסוקים על מות ילדה הראשון של בת-שבע ומיד אחר כך על הולדת שלמה עלולה להטעות. וכך נאמר בפרשה:
וינחם דוד את בת-שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ותקרא את שמו שלמה וה' אהבו. וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה'".
נבהיר: מות הילד ולידת שלמה לא היו אירועים רצופים. ברשימת בני דוד נזכרו הנולדים לו בירושלים: "ואלה שמות הילדים לו בירושלם: שמוע ושובב ונתן ושלמה", ומוסיף על כך ספר דברי הימים: "ואלה נולדו לו בירושלם: שמעא ושובב ונתן ושלמה ארבעה לבת שוע בת עמיאל".
בת שוע בת עמיאל היא בת-שבע בת אליעם. שלמה היה בנה החמישי. קדמו לו הילד, שמת כעבור שבוע עד שלא ניתן לו שם. וכן שמוע (שמעא) ושובב ונתן. מדוע נבחר דווקא שלמה ולא קודמיו? מדוע נקרא דווקא הוא בשם זה, על כי "שלום ושקט אתן על ישראל בימיו" (שם, כ"ב, ט)? מדוע דווקא אותו אהב ה' וקרא לו ידידיה ?
אין לנו אלא הסבר אחד לכך: כשם שמת הילד הראשון, כך מתו גם שמוע, שובב ונתן בילדותם. דוד ובת-שבע כאחד משלמים את המחיר הנורא של ארבעת הבנים תמורת הכבשה האחת. רק משנתקיים בהם "כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה" (ישעיה, מ', ב - וכאן ארבעתיים), מתקיים בבת-שבע "נחמו נחמו עמי" (שם, א) - "וינחם דוד את בת-שבע אשתו". רק משמלאה כוס הייסורים נולד הבן, שה' אהבו.

לפי ההסבר הזה סדר הבנים כפי שהוא מופיע בתנ"ך הוא נכון, ושלמה באמת נולד אחרי שלושה בנים נוספים של בת שבע, אשר מתו בצעירותם. דוד, אגב, קרא להם שמות מעניינים מאוד, אשר יכולים לשקף את תפילתו שהקב"ה יתן להם חיים למרות הגזירה שהוא עצמו גזר עליהם: שמוע (או שמעא) - שה' ישמע את תפילתו. שובב - להזכיר את התשובה של דוד על חטאו. ואפילו נתן - על שמו של הנביא שהוכיח אותו על החטא הזה. אבל כל אלו לא הועילו לדוד, ושלושת הבנים הללו מתו בצעירותם. כשנולד שלמה ידע דוד שהוא כבר שילם את הארבעה שהוא גזר על עצמו, ולכן הוא יכול היה לקרוא לו שלמה - שהשלים את עונשו.

ומכאן נעבור לדיון על סוף דברי הגמרא. הגמרא אמרה שהיו לדוד חוץ מכל הבנים הללו גם ארבע מאות בנים של יפות תואר. הדין של אשת יפת תואר כתוב ברמב"ם כך:

13. רמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכות ב - ג

וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו, אבל לא יבעלנה וילך לו, אלא מכניסה לתוך ביתו, שנאמר "וראית בשביה אשת יפת תואר", ואסור לבעול אותה ביאה שניה עד שישאנה.
אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה, שנאמר "וראית בשביה", בין בתולה בין בעולה בין אשת איש שאין אישות לעכו"ם. "וחשקת" - אע"פ שאינה יפה. "בה" - ולא בחברתה, שלא יבעול שתים. "ולקחת לך לאשה" - שלא יקח שתים ויבעול אחת ויניח אחת לאביו או לאחיו. ומנין שלא ילחצנה במלחמה? שנאמר "והבאתה אל תוך ביתך", יכניסה למקום ואח"כ יבעול.

רואים אנו שאשת יפת תואר הותרה רק בביאה הראשונה, וכי בכל מלחמה הותר לאדם לקחת רק אשת יפת תואר אחת. זה מאלץ את היד רמ"ה לומר שכנראה שהיו לדוד מאות מלחמות שונות, אם הוא הצליח להגיע למספר עצום כזה של יפות תואר:

14. יד רמ"ה (ר' מאיר הלוי אבולעפיה, המאה ה-12, ספרד), סנהדרין כא, א

אמר רב יהודה ד' מאות ילדים היו לו לדוד כולם בני יפת תאר היו. הא מילתא ליכא לאוקומה אלא בארבע מאות נשים ובד' מאות גדודים, אי נמי בבציר מהכי וכגון דילדן תאומים. דאי דאיתילדו תרי בתרי עיבורי מאשה אחת לא משכחת לה דהא מוכח בקידושין (כא, ב) דלא התירה תורה אלא ביאה ראשונה בשעת שביה כדבעינן למימר השתא גבי תמר. ואי דגיירינהו והדר בא עליה לא משכחת לה, דהנך לאו בני יפת תאר מיקרו דגיורת מעלייתא היא, ותו דא"כ נפישו להו נשים טפי מח"י. ואע"ג דאיכא למימר כגון דמיתה חדא והדר נסיב אחריתי, מ"מ קשיא דלא בני יפת תאר מיקרו. ומנא תימרא דלא משכחת לה אלא בד' מאות גדודים אי נמי במאתיים וכגון דילדן תאומים, דאי כשבא על נשים הרבה בגדוד אחד מי שרי? והא כתיב "בה" ודרשינן בקידושין (כב, א) 'בה'- ולא בה ובחברתה. אלא מחוורתא כדפרישית.

ואולם, דברים אלו של ה'יד רמה' קשים, שהרי קשה להניח שדוד נלחם מאות מלחמות, ובכל מלחמה בדיוק מצא אשת יפת תואר ובכל ביאה ראשונה נולד לו בן. מה עוד שחז"ל אומרים שדוד נלחם סך הכל בשמונה עשרה מלחמות:

15. ויקרא רבה פרשה א אות ד

ר' אבה בר כהנא אמר שלש עשרה מלחמות עשה דוד. ורבנן אמרי שמנה עשרה. ולא פליגי, מאן דאמר שלש עשרה לצורכיהן של ישראל, מאן דאמר שמנה עשרה חמש לצורך עצמו ושלש עשרה לצורך ישראל.

הפתרון של רש"י הוא שאין מדובר בבנים של דוד אלא בבנים של חייליו:

16. רש"י מסכת קידושין דף עו עמוד ב

ילדים - בחורים היו לדוד בחיילותיו ולא היו בניו.
בני יפת תואר - נשים שלקחו אנשי ישראל במלחמה כדכתיב (דברים כא) והבאת אל תוך ביתך ומתוך כך היו נוהגים כמשפטי העובדי כוכבים.

הבעיה בהסבר הזה היא שהגמרא הביאה את הדברים הללו בתוך הדיון על בני דוד, בין הדיון על בני מיכל לבין הדיון על תמר שהיתה בת יפת תואר, ולכן קשה לומר שהבנים האלה אינם בנים של דוד, כפי שהגמרא עצמה אומרת!

הסבר מעניין לדבר זה נמצא בספרו של הרב ראובן מרגליות:

17. מרגליות הים (הרב ראובן מרגליות, המאה ה-20, ישראל), סנהדרין כא, א

אולם בספרי דרכי התלמוד וחידותיו עמדתי במחקר מיוחד על המספרים שלפנינו בתלמוד והוכחתי שביחוד במספרים נשתרבבו הרבה טעויות לאשר המעתיקים כתבו המספרים באותיות ולא בתיבות שלימות, לדוגמא במקום "חמשה" כתב ספרא בצירא "ה" ולפעמים טעה המעתיק וקרא "ח". ואם היה גם הוא כותב רק אות ח עוד היינו יכולים לעמוד על הטעות באותיות דומות, אבל לא פעם נהג המעתיק המאוחר טובת עין ובמקום "ח" כתב בשלימות "שמונה" וסגר עלינו את הדרך. כאלו ישנן הרבה מאד ובפנים שונים, והבאתי שם דוגמאות חלופי מנינים משמונים לש' מש' לשלש מאות וכאלו. והנה המעיין בהכתובים שבדה"י ג בפסוק שפרטו בני דוד ימצא חלוקה מעניינת. שכתוב שם: "וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בְּחֶבְרוֹן הַבְּכוֹר אַמְנֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית. שֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית. הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. הָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית. הַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה לַאֲבִיטָל. הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ... וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל: וְיִבְחָר וֶאֱלִישָׁמָע וֶאֱלִיפָלֶט: וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ: וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפֶלֶט תִּשְׁעָה".הנה מנה הכתוב כסוג בפני עצמו הששה שנולדו לו בחברון בקראו שם אמו של כל אחד מהם, כסוג בפני עצמו נמנו ארבעה בני בת שבע, ואחריהם נמנו כסוג מיוחד בנים שנכללו במנין "תשעה" כאילו רצה הכתוב להדגיש שאלו התשעה שלא נפרט שם אמו של כל אחד הם שוים בייחוס... ואמר רב יהודה אמר רב שאלה התשעה שלא נפרטו שמות אמותיהם הם בני יפת תואר, ולכן נמנו יחד ובלי שם אם. וספרא בצירא כתב תחת "תשעה" "ת", ואח"כ הועתק בשלימות "ארבע מאות".