האם מקיימים את מצוות מרור בחסה שאינה מרה?
הרב דב קדרון
פסחים לט ע"א
במשנה נזכרים ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובת אכילת מרור בליל הסדר. בגמרא נאמר שלכל ירק מר יש שרף ופניו מכסיפים, וב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת האם כל הירקות בעלי התכונה הזו כשרים למצוות מרור, או שהתכונות האלו מתארות ומגדירות רק את אותם ירקות המוזכרים במשנה. הרמ"א פוסק שמי שאין לו אף אחד מן הירקות הללו ייקח לענה או שאר ירק מר, כלומר שאפשר לקיים את מצוות אכילת מרור גם בירקות שאינם נזכרים במשנה.
לכל הדעות עיקר המצווה היא באכילת ה"חזרת", שבימינו נקראת חסה.
אמנם נחלקו רבותינו האחרונים בדינה של חסה שאינה מרה.
יש הסבורים (החזון איש, הגרי"ש אלישיב זצ"ל) שמכיוון שאמרו שצריך לטעום "טעם מרור" – אין יוצאים ידי חובה בחסה שאינה מרה.
אולם בעל שו"ת משנה הלכות (ח"ו סימן צב) כתב ש"טעם מרור" הכוונה היא לטעם של הירק שכשר למצוות מרור, גם אם אינו טעם מר. לכן לא אמרו שצריך לטעום "טעם מר", אלא "טעם מרור", ובכך הוא מיישב את מנהג העולם שלא מקפידים לקחת חסה מרירה דווקא.
למעשה אמר הגרי"ש אלישיב זצ"ל שגם אם בתחילת לעיסתה של החסה אין נרגשת מרירותה כלל, אבל בסופו של דבר מורגש טעם מריר, ולכן בדרך כלל יוצאים בה ידי חובת כל הדעות.
