בקנים ובקנקנים
פסחים נ ע"ב
"תנו רבנן: המשתכר בקנים ובקנקנים - אינו רואה סימן ברכה לעולם. מאי טעמא? כיון דנפיש אפחזייהו - שלטא בהו עינא".
פירש רש"י: "בקנים - כל מקלות דקים קרי קנים, שעושין מהן גדרות ומחיצות. אפחזייהו - נפח שלהן".
וקשה, מה מיוחד בקנים ובקנקנים דוקא, וכי אין סחורות נוספות בעלות נפח רב?
עוד קשה שבשאר מקומות פחז הוא לשון חפזה וקלות ראש ולא נפח.
מה אם כן הסיבה שהשטן שולט דוקא במעשי ידי העוסק בקנים וקנקנים?
אלא שבספר קול אליהו (שמות לב כח) הובאו דברי הגר"א:
"בגמרא במסכת עירובין (דף י"ג ע"ב) תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים וכו' אמר רבינא אני אדון ואטהרנו מה נחש שממית ומביא טומאה לעולם טהור, שרץ שאינו ממית ומביא טומאה לעולם אינו דין שלא יטמא, ויש לדקדק א' מה רבותא דרבינא, הא התלמיד ותיק היה לו מאה וחמשים טעמים והוא יש לו רק טעם אחד, ב' מדוע לא פירש איזה טעמים אם לא כולם כרוכלא, אך אפס קצהו היה לו לפרש, ג' היכא רמיזא בתוה"ק הא ליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא, אמנם יש לפרש דהוא דרך חידה ורבינא באר החידה וכך פירושו, דמצינו להקדמונים ז"ל שדרשו טעמי ונגינות המקרא, וכתיב (שמות כ"ז) אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים, והנגינות והטעמים של התיבות מאה באמה הם קדמא ואזלא ועל חמשים בחמישים מונח רביעי שמרמז על הנחש, שבתחילה היה הולך על ארבע וקדים ואזיל, ערום ומהיר מכל החיות, ואח"ז מונח רביעי (מלשון ארחי ורבעי. תהלים קל"ט ג) שהולך על גחון [כמבואר בכתבי האר"י ז"ל דקודם שהוקם המשכן היה חטא אדם הראשון זוהמת הנחש בסוד קדמא ואזלא, ואחר שהוקם המשכן בסוד מונח רביעי ומרומז בתורה בפסוק אורך המשכן וגו'], ומצינו לחז"ל (עירובין דף נ"א) שדברו חכמים בלשון חכמה מליצה וחידות, ועל זה אמר תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים, היינו בנגינה וטעמים של מאה וחמשים, שהוא הנחש, ולא ידעו רבנן מאי קאמר ובא רבינא ואמר אני אדון ואטהרנו, רצונו לומר אני אפרש שיחתו של האי תלמיד ותיק מה נחש שממית וכו' ואם כן לא בא אלא לפרש דברי התלמיד, והשתא מיושב הכל. (זרע אפרים פי' על הפסיקתא רבתי מהג' מהרא"ז מרגליות ז"ל דף פ"ח. סערת אליהו)".
מעתה מבואר, קנים וקנקנים בשניהם יסוד השורש ק-נ כלומר מאה וחמישים המרמזים לנחש.
ועוד הובא בספר קול אליהו על אגדות על הש"ס: (סנהדרין דף ע"ח ע"א)
"אמר רב אחא בר יעקב וכו' ארס נחש בין שיניו הוא עומד. יש לפרש על דרך רמז דהנה בתיבת "נחש" האות האמצעי הוא חי"ת, ולפניו ולאחריו הם אותיות ש"ן, וכמו כן "שטן" האות האמצעי הוא טי"ת והאותיות שלפניו ושלאחריו הם ג"כ ש"ן, וכשתצטרף אות אמצעי של שטן עם אות האמצעי של נחש עולה חט, וזהו שאמר ארס נחש ר"ל הארס של נחש הקדמוני היינו החטא בין שיניו הוא עומד ר"ל בין ב' שן הללו. (ש"ח דף י"ג)".
הרי לנו אשר הוא נחש "הוא שטן הוא יצר הרע" (בבא בתרא דף טז ע"א), והעוסק בעניני היצר והנחש, בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם (ירמיהו כג, לב), שולט השטן במעשי ידיו.
ומיעוט קנים שניים, ושני ק"ן הם שי"ן, וכן קנקנים, והארס נתון בין שי"ניו.
