סקר
אני גולש בפורטל הדף היומי:






 

לברוח מן המחלוקת / רפי זברגר

פסחים נב ע''א 
 

הקדמה

בתחילת הפרק למדנו במשנה הראשונה:
מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות – עושין, מקום שנהגו שלא לעשות - אין עושין.
לאחר חצות היום של ערב פסח בוודאי אסור לעשות מלאכה, ויש הנוהגים שלא לעשות מלאכה גם לפני חצות היום כדי של ייטרדו וישכחו את מצוות היום של ביעור חמץ ועשיית קרבן פסח. פוסקת המשנה כי יש לנהוג לפי מנהג המקום. אם נוהגין שלא לעשות מלאכה גם לפני חצות, הרי שהמנהג מחייב את כולם. ואם נהגו לעשות מלאכה הרי שמותר. 
ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין - נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם.
ההולך ממקום למקום, ובמקום אחד נוהגים את האיסור של מלאכה בערב פסח לפני חצות, ובמקום אחר לא נהגו איסור זה. הרי שעל אותו אדם שעובר ממקום למקום לנהוג לפי החומרות של שני המקומות בהם הוא נמצא בערב פסח. 
ואל ישנה אדם מפני המחלוקת.
הסבר המשנה לדינים הקודמים: אין לנהוג מנהג שאינו מנהג המקום בו הוא נמצא מפני שעלול הדבר לעורר מחלוקות. 
הגמרא דנה כיצד הדין השני (הולך ממקום שאין עושים למקום שעושין מלאכה בערב פסח לפני חצות) עלול לעורר מחלוקת. 
 

הנושא

הגמרא מנסה להגדיר את הכלל שלמדנו זה עתה, כי אין לשנות ממנהג המקום מפני המחלוקת:
אמר ליה רב ספרא לרבי אבא: כגון אנן, דידעינן בקביעא דירחא - ביישוב לא עבידנא מפני שינוי המחלוקת, במדבר מאי?
רב ספרא שואל את רבי אבא, האם חובת לנהוג כאנשי המקום, מחייבת גם חכמים לנהוג שני ימים של יום טוב, במקומות הנוהגים כך, עקב ספק מתי חל ראש חודש, למרות שהחכמים בקיאים ויודעים בדיוק מתי חל ראש חודש?
התוספות מסביר כי מדובר בחכמים שהגיעו ממקום שבאו לשם שלוחי בית דין, ולכן הם יודעים את הזמן המדויק שחל להיות ראש חודש.
אמר ליה, הכי אמר רב אמי: ביישוב – אסור, במדבר – מותר.
רב אבא ענה לרב ספרא תשובה מעניינת: אם החכם נמצא בעיר הרי שחייב לנהוג כמנהג המקום, אף על פי שלא רואים אותו (מחשש שמא הדבר יתגלה). אך אם הוא מחוץ לתחומי העיר (אלפיים אמה), והוא עתיד לחזור לעירו, הרי שאין עליו חובה לנהוג כאנשי אותה העיר ויכול לנהוג כאנשי עירו המקורית.
פסקו זה של רבי אבא לכאורה סותר את שלמדנו לעיל בדינו של רב אשי, האוסר לאכול חלב שעל יתר הבהמה, כמנהג אנשי בבל שאינם אוכלים חלב זה. ומסבירים כי האיסור רק במקרה שיש חשש כי אנשי המקום ידעו שלא נהג כפי מנהגם. ולכן בפסקו של רבי אבא, אם הוא נמצא ''במדבר'', שם אין חשש שידעו ויראו אנשי העיר – מותר לנהוג כמנהג עירו המקורי, אם אמנם דעתו לחזור לשם. 
 

מהו המסר

למדנו היום עיקרון חשוב בהנהגות אדם: להשתדל מאוד לא לגרום למחלוקת. אחת הדרכים העלולות להביא למחלוקת, כאשר אדם נמצא במקום מסוים, ולא נוהג כמנהג אותו מקום. 
למדנו במשנה במסכת אבות (ה', י''ז): כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו. 
אם כן, אנו רואים שאפשר לחלוק, אבל רק אם המחלוקת לשם שמים, כמחלוקות הלל ושמאי. הלל אף פעם לא פסל דעת שמאי, וכן להיפך. ואף יותר מזה, הם נהגו כבוד זה בזה, וזו השאיפה. 
מחלוקת עניינית ולשם שמים – כן. מחלוקת לשם מחלוקת – לא. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר