מדוע דווקא מחשבה על ערלים פוסלת את הקרבן?
הרב דב קדרון
פסחים סא ע"א
בגמרא נאמר שאם בזמן שחיטת קרבן הפסח הייתה כוונת השוחט שאנשים ערלים יצאו בו ידי חובתם – הוא פסול, ב"בירור הלכה" מובאות שיטות שונות של הראשונים שלפיהן לאו דווקא מחשבה על ערלים פוסלת את הקרבן אלא כל מחשבה על מי שפסול לאכילתו פוסלת, אך ב"הלכה ברורה" מובא פסק הרמב"ם שדווקא מחשבה על ערלים פוסלת את קרבן הפסח, אבל אם המחשבה הייתה על פסולים אחרים– אין זה פוסל את הקרבן.
מהי הייחודיות של פסול ערל בקרבן הפסח?
ברית המילה מבטאת את הרצון הפנימי של האדם להיות יהודי, כפי שמבואר במסכת עירובין (יט,א) שאברהם אבינו מזהה בתור יהודי רק את מי שאינו מתכחש לברית המילה שלו. מי שלא מעוניין בזהותו היהודית מנתק את עצמו מהקשר המיוחד שלנו לקב"ה ולכן חייב עונש כרת.
קרבן הפסח מבטא את רצונו של היהודי להיות שייך לכלל עם ישראל, כמו שדרש רבי נתן (לקמן עח,ב): "מניין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד - תלמוד לומר ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים, וכי כל הקהל שוחטין? והלא אין שוחט אלא אחד! אלא מלמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד".
לכן מובן שיש עניין מיוחד הפוסל דווקא מחשבה של שחיטת הפסח עבור אנשים ערלים, שכן מי שחסרה לו הזהות היהודית האישית שלו לא יכול להיות שייך לזהות היהודית של כלל עם ישראל.
