מי זוכה להשתתף בצרת הציבור?
הרב דב קדרון
פסחים סג ע"א
במשנה נאמר שמי ששוחט את הפסח והיה ברשותו באותו זמן כזית חמץ עובר על איסור (שמות לד,כה): "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי", וב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת האם מלבד השוחט גם אנשים נוספים המעורבים בהקרבת הקרבן עוברים על הלאו הזה.
עניינו של קרבן הפסח הוא ההזדהות של היהודי הפרטי עם הציבור ושייכותו לכלל ישראל. כידוע החמץ הוא משל ליצר הרע, ומכאן ניתן להבין שכדי להשתייך באופן מושלם לכלל ישראל צריך האדם הפרטי לבער לגמרי את היצר הרע עד שלא יישאר ממנו אפילו כזית.
כך כותב מרן הרב קוק זצ"ל (אורות התשובה יג,ד): "אי אפשר לאדם שיהיה מצטער באמת בצרת הצבור, כי אם כשיקדש את דרכיו ויתקן מדותיו וישוב בתשובה שלמה. ההשתתפות בצרת הצבור בעומק הלב, היא עצמה היא גם כן שכר מצווה, שזוכים לזה רק זכי הנפש תמימי דרך ההולכים בתורת ה'".
כאשר שמע הרב קוק זצ"ל על הטבח שנטבחו בו תושבי חברון בשנת תרפ"ט, ובתוכם בחורי הישיבה – הוא התעלף. אמר על כך הגר"י סרנא זצ"ל, שהיה ראש הישיבה: הרב קוק היה כל כך קשור לכלל ישראל באהבה, שהוא התעלף כאשר שמע על מותם של בחורים שכלל לא הכיר, ואני, שהבחורים שנרצחו היו תלמידי, בכיתי והצטערתי מאוד, אך לא התעלפתי.
