טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת – חרוב
"שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. רב ושמואל, ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר: כל העולם כולו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע; וחד אמר: כל העולם כולו נזונין בזכותם, והם אפילו בזכות עצמן אין נזונין; כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" (ברכות, יז ע"ב).
שם עברי: חרוב מצוי שם באנגלית: Carob, Locust tree שם מדעי: Ceratonia siliqua
שם נרדף במקורות: חרוב, חרובה, חרובית וחרוביתא (שמות נקבה לחרוב)
נושא מרכזי: הערך התזונתי של החרוב
לנושאים נוספים העוסקים בחרוב - הקש/י כאן.
הסיפור על רבי חנינא ורבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו (וכו'" (שבת, לג ע"ב) שניזונו תקופה ארוכה מחרובים מעורר את השאלה האם הדבר אפשרי בדרך הטבע? אינני מומחה לתזונה ולכן אתייחס לשאלה בדרכו של רבינו יוסף בכור שור. לגבי מכת שחין כתב (שמות, ט ח'): "קחו לכם מלא חפניכם... פיח – כמו רמץ... וזרקו משה השמימה שיפול על האדם ועל הבהמה, ויהיו נכוים בו ויעלו בהם אבעבועות, כי אדם הנכוה עולה אבעבוע במקום המכוה. ומכל מקום קורא אותו הפסוק 'שחין', ושחין משמע שלא על ידי האש ... מפני שמלא חפנים אש לא היה יכול להספיק לכל מצרים, ומשום הכי מעצמו בא השחין ולא מחמת האש, אלא שהקב"ה אינו רוצה לשנות מנהג העולם, ועשה מקצת לפי מנהג העולם, ולכך צוה להשליך עליהם רמץ. וכך תמצא ברוב ניסים שהקב"ה אינו משנה על מנהג העולם וכו'". ברצוני להתייחס בעיקר למשפט "ועשה מקצת לפי מנהג העולם". גם כאשר מדובר בתופעה ניסית היא כוללת בתוכה גרעין ריאלי ואכן בפירושו מוסיף רבינו יוסף בכור שור דוגמאות נוספות של ניסים שיש בהם "מקצת לפי מנהג העולם".
הספור המסופר בסוגייתנו לגבי הסתפקותו של רבי חנינא בקב חרובים מערב שבת לערב שבת עולה בקנה אחד עם הידוע לנו לגבי ערכו התזונתי של החרוב משום שבשבת יכול היה להשלים את החסר אם נוצר. לעומת זאת קשה יותר להבין כיצד הצליחו רבי שמעון בר יוחאי ואלעזר בנו לחיות 12 שנה על תפריט שכלל חרובים בלבד (או אולי בעיקר חרובים) (שבת, לג ע"ב). ייתכן ומדובר בנס אלא שהוא מבוסס על "ועשה מקצת לפי מנהג העולם" שהרי חרובים מסוגלים לכלכל אדם במשך תקופה ארוכה יותר מאשר סוגי מזון אחרים. בצד הסבר זה יש להעיר שאי אפשר לשלול את האפשרות שאמנם החרובים היו מזונם העיקרי ולכן המדרש מציין אותם בלבד אך בנוסף להם ליקטו פריטי מזון נוספים מסביבות המערה. בניגוד לערכו הכלכלי הנמוך (ראו בהרחבה במאמר "ובשני בצורת אפילו קב חרובין לא יאצור" (בבא בתרא, צ ע"ב)) יש לחרוב ערך תזונתי וקלורי גבוה. הוא מכיל 540 קק"ל ל – 100 גרם (מקור) ויש בו חלבונים, ויטמינים ומינרלים חשובים. החרוב יכול לספק את הצרכים התזונתיים של האדם במשך פרקי זמן ארוכים.
החרובים מצטיינים בתכולת סוכר גבוהה (48%-56%) ובעיקר סוכרוז, גלוקוז ופרוקטוז. 3%-4% חלבונים, תכולת שומן נמוכה (0.2%-0.6%). הם מכילים, בעיקר בזרעים, כמות גדולה של סיבים תזונתיים. אבקת חרובים היא מקור עשיר לויטמינים E, D, C, B3, B6 וחומצה פולית. לעומת זאת הויטמינים A, B2, B12 נמצאים בכמות נמוכה יותר. מחקרים רבים מצביעים על כך שהחרובים והמוצרים הנעשים מהם עשויים לשפר את בריאותו של האדם ומונעים מחלות כרוניות מסוימות. בזכות הרמות הגבוהות של נוגדי החימצון, הפולי-פנולים והסיבים שהם מכילים הם מגלים פעילות כנגד תאים סרטניים, מומלצים לטיפול בסימפטומים של שלשול, להפחתת ריכוזי שומנים דוגמת הכולסטרול בדם וטיפול בסכרת.
 |
|
 |
|
תמונה 1. צילם: מיכה ארז |
|
תמונה 2. חרוב בכפר עציון |
 |
|
 |
|
חרוב – פריחה זכרית צעירה |
|
חרוב – פריחה זכרית לאחר פתיחת המאבקים |
 |
|
 |
|
חרוב – פריחה נקבית |
|
חרוב – פירות בתחילת התפתחותם |
 |
|
 |
|
|
|
חרוב – פירות בשלים. ניתן לראות בצידם פרי בשלב התפתחות ראשוני. |
רשימת מקורות:
Papaefstathiou E. et al, 2018, ' Nutritional Characterization of Carobs and Traditional Carob Products', Food Sci Nutr. 6(8): 2151–2161.
לעיון נוסף:
החרוב באתר צמח השדה
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים (עמ' 202-209).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
