מי ביטא את האות ח כמו ה?

הרב דב קדרון

פסחים פט ע"א

אביי מסביר שלדעת חכמים הפסוק (שמות יב, ד): "וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה", מתפרש מלשון "חיות", כלומר מחיותו של השה, שכל זמן שהשה בחיים אפשר עדיין להימנות או להימשך מהחבורה של קרבן הפסח.

רבי יהודה ברבי קלונימוס (ערכי תנאים ואמוראים) מביא בקשר לכך את הנאמר בתלמוד הירושלמי (פאה פ"ז ה"ה) שלא נמנעו חכמים מלקרוא את האות ה כאות ח, לכן דרשו את המילה "הילולים" מלשון "חילולים". רבי יוסף ענגיל (גליוני הש"ס ברכות לה,א) אסף וקיבץ כשלושים מקורות שונים שבהם החליפו בין האותיות ה ו ח, וכתב שיש עוד בהרבה מקומות בבבלי ובירושלמי דרשות כגון זה.

אחד המקורות שהוא מביא הינו מדברי המהרי"ל, הכותב שמכאן יש סמך לבי ריינוס ועוד מדינות שמבטאים את הברת האות ח כמו ה. כלומר שלהבנתו דרשות אלו של חז"ל נדרשו בגלל הביטוי השווה של שתי אותיות אלו.

כך הבין גם בעל שו"ת שרידי אש (ח"א סימן ו) את הנאמר בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד) שאנשי חיפה, בית שאן וטבעון לא יכלו לבטא את האות ח וביטאו אותה כמו האות ה. כך גם נאמר שהיה מבטאו של רבי חייא (מגילה כד,ב), ולכן אמר לו רבי שכשהוא קורא את הפסוק (ישעיהו ח, יז): ":וְחִכִּיתִי לַה'" הוא מחרף ומגדף.

עם זאת מסופר במסכת בבא מציעא (פה,ב) שכאשר רבי חייא התפלל תפילתו התקבלה, ומכאן מוכיח השרידי אש שאין להימנע מלמנות גם שליח ציבור שלא מבטא את האותיות כראוי.