חינוך לזריזות / רפי זברגר

פסחים פט ע''א

הקדמה

נלמד את המשנה הראשונה בדף:
האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו - זכה בחלקו, ומזכה את אחיו עמו.
נסביר תחילה את המשנה כמובן בפשט, ולאחר מכן נלמד את הסברה של הגמרא למשנתנו.
המשנה עוסקת באבא אשר מכריז תחרות בין בניו, ואומר להם כי מי שיגיע ראשון לירושלים, יזכה להיות מנוי על הקרבן, ודרכו יוכלו כל שאר האחים להימנות על הקרבן. מסיימת המשנה ואומרת, כי הילד שהכניס ראשון, את ראשו ורובו לירושלים, הוא יזכה במינוי המיוחל. יש להניח כי היה מרוץ ביניהם, וכמו בתחרות בימינו, האצן אשר חותך ראשון את החוט של קו הסיום, הוא הזוכה. ייתכן אפילו שההפרש ביניהם היה סך הכול מאיות השניה, ובכל אופן הראשון שהגיע זוכה. 
 

הנושא

שמע מינה: יש ברירה.
כמו במשניות הקודמות, מנסה הגמרא להוכיח כי התנא של המשנה סובר לכאורה שיש ברירה. שהרי חובה להיות מנוי כבר בעת השחיטה, ואם רק לאחר מכן נודע מי היה מנוי בעת השחיטה (הילד שהגיע ראשון), הרי שהדבר התברר למפרע, ומכאן שהתנא סובר ''יש ברירה''.
אמר רבי יוחנן: כדי לזרזן במצות קאמר.
רבי יוחנן מסביר את המשנה באופן שונה מהבנה הפשוטה, כפי שהסברנו בהקדמה. רבי יוחנן אומר כי האבא מינה את כל ילדיו לקרבן הפסח, והדבר היה ידוע כבר בעת השחיטה, ולכן אין פה דין ברירה. כל מטרתו של האבא בהכרזת הִתחרות הייתה כדי לזרז את ילדיו להגיע במהירות לירושלים ולהצטרף ראשונים לחבורת הקרבן של המשפחה.
דיקא נמי, דקתני: ומזכה אחיו עמו. אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא – שפיר, אלא אי אמרת דלא אמנינהו מעיקרא - לבתר דשחיט מי קא מתמנו? והא תנן: נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט, שמע מינה.
הגמרא מוכיחה את נכונות הסבר רבי יוחנן מן הסיומת של המשנה, אשר קבעה כי האח הזוכה ממנה את אחיו עימו. אם אמנם סוברת המשנה כהסברו של רבי יוחנן, הרי ברור כיצד יכול האח הזוכה ''לזכות'' את שאר האחים, שהרי כולם היו כבר מנויים לפני כן על ידי האבא. אך אם לא היו מנויים, כפי שחשבנו בפשט המשנה, האח לא יוכל למנות אותם, שהרי במשנה הסמוכה אנו למדים כי חובה להיות מנויים קודם השחיטה.
תניא נמי הכי: מעשה וקדמו בנות לבנים, ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים:
הגמרא מוכיחה את הסבר רבי יוחנן מברייתא נוספת, המתארת כמו במשנתנו על תחרות שהאבא הכריז כי המגיע ראשון לירושלים זוכה להיות מנוי על קרבן פסח. הברייתא מסיימת כי הבנות היו זריזות והקדימו את הבנים שהיו ''שפלים'', במובן שלא היו זריזים מספיק בריצה לעבר קיום המצווה. הברייתא לא אמרה שהבנים אינם מנויים על הקרבן, ומכאן שכולם היו מנויים קודם לכן על ידי האבא, וכל מטרתו אינה אלא לזרזם לקיום מצווה זו.
 

מהו המסר

נעמוד על מספר נקודות מעניינות העולות מתוך לימודנו:
• יש משמעות להיות ראשון לכל דבר טוב וחיובי. כמו למשל, בהגעה לבית הכנסת לתפילה, כדברי רבי יהושע (ברכות מ''ז:) לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו... נותנין לו שכר בעד כולם. וכן לכל דבר מצווה, רצוי מאוד להקדים ולהזדרז כמה שאפשר.
• יש להניח כי המשנה אינה דברה על ילדים קטנים, שהרי ילדים קטנים באים ביחד עם האבא, ואין צורך לעשות תחרות ביניהם על כניסה ראשונה לתוככי ירושלים. ככל הנראה מדובר בילדים גדולים, אולי אפילו נשואים. למרות זאת, ואף על פי כן, האבא מכריז על תחרות ביניהם. עדיין האבא מרגיש צורך לחנכם למצוות, ולהמשיך להדריכם ולנתב אותם לקיום מצוות בזריזות רבה.
• מידת הזריזות בעשיית המצוות, ואולי זריזות בכל מעשיו של האדם הינה בסיסית וחשובה מעין כמוה.
כנראה מדובר בפערים קטנים מאוד בזמני הגעה בין הילדים. כולם כנראה רצו במהירות על מנת לזכות בתחרות. ורק הראשון שחתך את קו המטרה זוכה במדליה. מכאן שיש עניין לזרז ולהגיע ראשון, אפילו בפערים קטנים מול השאר.
• לפי תשובת רבי יוחנן, האבא לא ממש אמר אמת בהכרזת התחרות. שכן, בכל מקרה כל הילדים יהיו מנויים לקרבן, ולא רק הבן שיגיע ראשון לירושלים. בכל אופן, כדי לזרזם אמר להם, כי מי שיגיע ראשון יזכה להיות מנוי ראשון. נקודה זו מלמדת אותנו, כי לפעמים יש רשות לא להגיד את כל האמת, או אפילו לומר דבר לא ממש נכון, רק כדי לזרז את הילדים לקיום מצוות ובאופן כללי לעשות דברים בזריזות.
יש להיות זהירים בדרך זו, שכן, לפעמים חוסר אמינות של הורה יכולה להביא לחוסר אמון בין הילדים להורה, ומכאן ניתן להידרדר אף לחוסר משמעת.
• מלשון הברייתא על ''שפלותם'' של הבנים שהגיעו לאחר הבנות, ניתן לומר כי חוסר זריזות הינה במידה מסוימת אף שפלה ובזויה. אדם אשר נסרח לקיום המצוות, עושה אותן כ''מצוות אנשים מלומדה'' ללא חיות ורצון פנימי, ולכן גם אינו מזדרז לעשותם, הרי הוא כעין ''שפל'' בקיום מצוותיו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]