האם מותר לשנוא עוברי עבירה?

הרב דב קדרון

פסחים קיג ע"ב

נאמר בתורה (שמות כג,ה): "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ", ומבואר בגמרא שהכוונה היא לשונא שהוא יהודי, ונשאלת השאלה איך יכול להיות מצב שבו יהודי אחד שונא יהודי אחר, והרי כתוב (ויקרא יט,יז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"? התשובה היא שמדובר במי שראה יהודי שעבר עבירה, ובאופן זה מותר לשנאתו.

ב"בירור הלכה" מובאות כמה דעות באילו נסיבות וכיצד מותר לשנוא עוברי עבירה. יש הסבורים שמותר להראות שנאה לעוברי עבירה, אולם יש להוכיחם בצורה שלא תביישם ואסור להכותם כל זמן שלא מוכיחים אותם על העבירות שעברו, ולעומת זאת יש שאינם מבחינים בין מי שהוכיחום למי שלא הוכיחום.

מדברי תוספות עולה שגם באדם שמצווה לשנאתו אין היתר לשנאתו בשנאה גמורה, ולכן יש מצווה לעשות טובות כלפי אותו עובר עבירה, כגון לעזור לו לטעון את משאו, כדי שלא יבואו לידי שנאה גמורה.

בביאור דברי התוספות מובאים ב"ביאור הלכה" שתי אפשרויות:

לפי פירוש אחד מותר לשנוא את העבריין שנאה גמורה, אולם אסור לגלות לגמרי את השנאה כלפי חוץ, כדי שלא תהיה קטטה גמורה ושנאה רבה.

אולם על פי דבריו של בעל התניא (פרק לב) שבעוברי עבירה מצווה לשנוא את הרע שבהם, אך יש לאהוב אותם מצד הטוב הגנוז בהם, נמצא שאסור לשנוא את עוברי העבירה שנאה גמורה, אלא מותר לשנוא רק את הרע שבהם, ויש לאהוב אותם מצד עצמיותם, וכך נאמר גם בשם מרן הרב קוק זצ"ל.