כבוד לכל אדם / רפי זברגר

פסחים קיד ע''א-ע''ב

הקדמה

נלמד חלק מן המשנה השניה בדף, העוסקת במהלך ליל הסדר:
.. הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין ..
לאחר שאכלנו את הכרפס, וקיימנו מצוות הגדה (סיפור יציאת מצרים) אנו מגיעים לקיום מצוות מצה ומרור. מביאים לאדם מצה כדי לקיים מצוות מצה דאורייתא בלילה ראשון של פסח. לאחר מכן מביאים חזרת שגם היא מצווה דאורייתא של אכילת מרור. מטרת החרוסת כדי לטבל את בה את המרור. לאחר קיום שתי המצוות הנ''ל, מביאים שני תבשילים, אשר נועדו לפי הסבר הגמרא, להזכיר לנו שני קרבנות שהקריבו באותו לילה: קרבן פסח וקרבן חגיגה. קרבן פסח כידוע הינה כתובה ומפורטת בפרשת בא, פרשה אותה קראנו בקריאת ''פרשת החודש''. קרבן חגיגה נועד כדי שיאכל אדם לתאבונו, ובכך ישאיר מעט מקום לאכול את קרבן פסח לשובע.
במאמר זה נתמקד בדיון הגמרא לגבי שני התבשילין, המייצגים את שני הקרבנות. 
 

הנושא

כולם מסכימים כי התבשילים באים לזכר שני הקרבנות, אך ישנם ארבע התייחסויות שונות לזיהוי שני התבשילין:
1. אמר רב הונא: סילקא וארוזא.
רב הונא מחדש ואומר כי ניתן לאכול תבשילין העשויים מסלק ואורז, למרות שמטרת התבשילים להזכיר לנו את שני הקרבנות שהוקרבו בליל ט''ו, כמפורט בהקדמה. הרשב''ם מוסיף בדעת רב הונא, כי אין ספק שלדעתו מותר להביא שני מיני בשר. אך חידושו הוא כאמור, שאין חובה להביא בשר וניתן להסתפק גם בשני תבשילים אחרים.
2. חזקיה אמר: אפילו דג וביצה שעליו.
חזקיה הולך לשיטת רב הונא, שאין צורך בשני מיני בשר, ומוסיף כי ניתן גם להביא שני חלקי תבשיל אחד, כמו דג וביצה שעל הדג. למרות שהם בושלו (או ניצלו) יחדיו, הם יכולים להוות שני מיני תבשילין בליל הסדר.
3. רב יוסף אמר: צריך שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה.
רב יוסף פוסק כי יש להביא תבשילין "המזכירים במפורש" את קרבנות פסח וחגיגה, ולכן צריך להביא דווקא שני מיני בשר.
4. רבינא אמר: אפילו גרמא ובישולא.
רבינא פוסק כי ניתן להביא גם עצם של בשר, ורוטב (בלשון הרשב''ם – מרק) שבושל בו בשר.
ישנה מחלוקת בראשונים כיצד לפרש את דברי רבינא. יש מסבירים כי רבינא מחמיר כשיטת רב יוסף ומצריך שני מיני בשר, אך מקל ואומר כי אין צורך דווקא בבשר עצמו, אלא ניתן להביא גם עצם ורוטב של בשר.
יש המסבירים כי רבינא הולך לשיטת רב הונא וחזקיה, שאינם דורשים להביא דווקא בשר, אלא מסתפקים גם בשני תבשילים אחרים, והוא מקל יותר מהם, וסובר כי גם די בזכר של תבשילים כמו עצם ורוטב. לשיטה זו, רבינא יסבור שבוודאי ניתן להביא שני תבשילים ממש, וכל שכן שניתן להביא שני מיני בשרים (כמו שסוברים גם רב הונא וחזקיה בעצמם).
רבא התייחס באופן מעניין לדברי רב הונא:
רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא, הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא.
רב הונא בוודאי התייחס לתבשילים שהביא רק כדוגמא ולא כחובה. ולשיטתו, אין ספק שניתן להביא גם תבשילים אחרים. אך לאחר שהוא הדגים בשני תבשילים של סלק ואורז, רבא חיזר להביא דווקא תבשילים אלו ''מתוך חיבתו לרב הונא'' ולהראות כי הלכה כמו רב הונא, כלשונו של רשב''ם.
 

מהו המסר

רבא מלמד אותנו הנהגות "חיבת תלמיד לרב''. כמה כבוד וחיבה יש לרבא כלפי רב הונא. רבא התייחס בכל כך כבוד והערצה למילים אשר יצאו מפיו של רב הונא, עד כדי שהחליט לחפש ולהשתמש דווקא בשני תבשילים אלו, למרות שכוונת רב הונא הייתה רק לתת אותם כדוגמא.
ניתן ללמוד מכאן, יחס של כבוד לרב ולאדם. לא רק שלא מבטלים דברים של אחרים, וכמובן לא של רבנים, אלא אף מתייחסים לכל מילה אשר מוציאים מפיהם, ונותנים להם משקל וכבוד גדול.
אין ספק כי מדובר ביחס של תלמיד לרב, המהווה דוגמא ומופת, אך ניתן להשליך זאת לייחס לכל בן אדם באשר הוא.
אם חבר, מכר, בן משפחה, תלמיד או כל אדם מביע דעה מסוימת, הרי שיש להתייחס אליה בכל הכבוד הראוי. בוודאי שלא לבטל בהינף יד דעות ומילים של הזולת, אלא גם לשמוע, להקשיב ולהביע דעה מכובדת ועניינית כלפיה.
הואיל ונפיק מפומיה של כל אדם – נתייחס בכבוד ובכובד ראש.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]