בתחבולות תעשה לך מלחמה / רפי זברגר

שקלים ב ע''א-ע''ב

הקדמה

בסייעתא דשמיא אנו מתחילים היום מסכת שקלים, שהיא בעצם מסכת מתוך תלמוד ירושלמי. המסכת עוסקת בתרומת מחצית השקל אשר ניתנת כל שנה ב-א' בניסן עבור קרבנות ציבור. נלמד את הרישא של המשנה הראשונה.
באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים.
המשנה פוסקת כי יש להכריז בציבור (הגמרא מסבירה כי משמעות המילה משמיעין הינה ''מכריזין'') על חובת הבאת מחצית השקל לבית המקדש חודש לפני הזמן – ב-א' באדר. תרומה זו נקראת ''תרומת הלשכה'', כיוון שהיו מניחים את השקלים באחת מלשכות המקדש, וממנה היו מפרישים כסף עבור קרבנות ציבור, כך שכל אחד שהביא מחצית השקל בעבר, או עתיד להביא יהיה שייך לקרבנות אלו.
כמו כן יש להכריז באותו מעמד כי יש לעקור זרעים מסוג אחד אשר גדלו בתוך ערוגה של זרעים מסוג שני, כדי שלא יהוו איסור כלאיים.
במאמר זה נתמקד בהסבר ובטעם הכרזה על השקלים. 
 

הנושא

לאחר שהגמרא הביאה מספר מקורות לעיתוי תרומת הלשכה ב-א' בניסן , מסתפקת הגמרא מדוע בכלל צריך להכריז על תרומת הלשכה? במה שונה מצווה זו מכל מצוות התורה התלויות בזמן כמו פסח, סוכות וכדומה, עליהן לא מכריזין ולא מודיעים לכולם להתכונן לקראתה. לצורך כך מובא מקור מקראי:
היך מה דאת אמר [דברי הימים ב כד ט] וַיִּתְּנוּ קוֹל בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם לְהָבִיא לַה' מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר:
אומרת הגמרא כי כבר מצאנו מקור לכך בתנ''ך, שהכריזו (בלשון המקרא ויתנו קול) על תרומת הלשכה (בלשון המקרא משאת משה). לכאורה תשובה זו אינה עונה על השאלה, מדוע בכל אופן יש להכריז דווקא על מצווה זו חודש לפני מועד קיומה? ננסה לענות על שאלה זו בהמשך, לפני כן נלמד קטע נוסף הדן על מועד ההכרזה בשנה מעוברת. האם יש להכריז בראש חודש אדר א', או בראש חודש אדר ב'?
תמן תנינן: אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי: אף שימוע שקלים וכלאים ביניהם.
המשנה קובעת כי ההבדלים בין אדר ראשון לאדר שני הם רק במצוות קריאת מגילה ומתנות לאביונים הניתנים באדר שני ולא באדר ראשון. מוסיף על כך רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, כי גם הכרזת על מצוות שקלים ועל איסור כלאיים מתבצעת רק באדר שני ולא באדר ראשון. הגמרא מסבירה ומוכיחה את דינו של רבי יהושע בן לוי:
אמר רבי יוסי: ויאות. כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן, אם אתה אומר באדר ראשון, עד כדון אית בשתא שיתין יומין.
רבי יוסי מוכיח מסברה את טענת רבי יהושע בן לוי. כל מטרת ההכרזה כדי שלא ישכחו להביא את מחצית השקל לקראת א' בניסן. אם נכריז על מצווה זו באדר ראשון, הרי שיהיו שישים יום עד לקיום המצווה, ושוב אנשים ישכחו להביא את מחצית השקל למקדש. לכן, ברור כי יש להכריז דווקא באדר הסמוך לניסן, הוא אדר שני.
כדי לנסות ולהשיב על שאלתנו נלמד קטע גמרא נוסף אשר דן בחיוב הבאת מעמוד ב':
רבי יהודה בר פזי בשם רבי: הן נקרא ולא נבעת? לטובה [שמות לה כב] וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לה', : לרעה [שם לב ג] וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:
רבי יהודה בן פזי ''מתבייש'' ונחרד מהפער בין נכונות העם לדברים לא טובים, וחוסר נכונותו של העם לדברים טובים.
את התרומות למשכן הביאו רק ''נדיבי לב'', ולעומת זאת בחטא העגל כל העם הביא את התכשיטים שלהם לעשיית העגל. רבי יהודה מביא עוד שתי דוגמאות המוכיחות את אותה ''תכונה'' של העם: זריזות גדולה מאוד לעשיית דברים לא טובים, ולעומת זאת פחות נכונות ורצון להביא ולתרום לדברים טובים.  
 

מהו המסר

למדנו היום כי היצר הרע בנושאי ממון "עובד שעות נוספות":
• מצוות ''רגילות'' אין צורך להכריז ולהודיע לעם לפני זמן עשייתם, מה שאין כן מצוות הקשורות בהוצאת ממון מן הכיס – שם יש להכריז, ולהזכיר לעם שלושים יום קודם לכן. לא לשכוח ולהביא את מחצית השקל לבית המקדש.
• יש להזכיר זאת ''זמן סביר'' מראש. אם יכריזו על כך שישים יום לפני המועד, הרי ששוב יהיו כאלו שישכחו (או אולי ירצו לשכוח) את המצווה ולא יזכרו לתת את מחצית השקל.
• פעמים ישנה ''משיכת יתר'' לדברים פחות טובים, מאשר לדברים טובים. לכן, יש להזכיר ולהנכיח גם את הדברים הטובים, ולגרום לכולם לקיימם במועדם ובזמנם.
כשם שחכמים קבעו את תקנת ''הכרזה על מחצית השקל'' כדי ''לסייע לנו'' לקיים את המצווה במועדה, בגלל היצר אשר מדחיק אותנו מקיומה, כך שומה עלינו למצוא דרכים ואופנים המסייעים לנו לקיום מצוות, שאנו בדרך כלל "לא ששים" לקיימם.
''בתחבולות תעשה לך מלחמה'' (משלי, כ''ד, ו'). יש למצוא את כל התחבולות האפשריות, כדי להביא אותנו לעשות דברים טובים, למרות משיכה כזו או אחרת שלא לעשותם: תזכורות, קביעת חברותא לקיום המעשה, לימוד מעמיק והבנת שורשי המצווה ועוד כהנה וכהנה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]